- נר
-
הודלק ע"י אבא בתאריך 21/12/2016
שייקהלה בן יקר ואהוב שלי
מאז גופך כבר לא איתנו ורק נשמתך מרחפת כעננה ביום בהיר מעלינו ואתה נצור בליבנו.
מה כבר לא נאמר או נכתב עליך ?
מה יש כבר להוסיף מעבר למה שנאמר או נכתב במהלך עשר השנים שחלפו.
כן שי שלנו יש לי מה לומר לך ביום עצוב זה......
חלפו להן כבר עשר שנים מאז הצטרפנו למשפחת השכול. בלילה אחד הפכנו מהורים גאים ומאושרים להורים שכולים.
האירוניה שקרה הנורא מכל בחג האורים וביום נישואינו העשרים וחמישה שזוהי חתונת הכסף.
חג זה היה שמח בעבורנו כל שנה, מידי שנה חגגנו עימך ועם אחיותך, כאשר הייתם קטנים בגני הילדים וכמובן גם חגגנו גם ימי נישואין. חג זה מבטא ניסים שקרו. בחג זה מברכים "על הניסים ועל הנפלאות".
לך ולנו לא היה נס חג החנוכה, חג זה יסמל בעבורנו את הכאב והשכול שפקד אותנו.
נישאנו בכ"ח בכסלו וקמנו מהשבעה עליך בכ"ח בכסלו, יום נישואינו שלימים הפך ליום זיכרון בעבורנו.
ביום זה מדליקים נר חמישי של חנוכה.
אתה אחד מחמשת ילדינו הנפלאים והמקסימים.
ארבע נסיכות ונסיך אחד שהוא היהלום שבכתר.
יהלום אשר אבד לעד.
כ"ח זהו כח. לימים הבנתי שתאריך זה מסמל את הכוח שנצטרך לשאוב האחד מהשניה להתמודדות עם מה שקבע לנו בורא עולם.
המציאות כואבת מאוד, זו לא דרכו של עולם. זה לא מסתדר עם חוקי הבריאה.
שייק'ה שלי
להתעורר בכל בוקר לפקוח את העיניים, להביט בפלאפון לראות תמונתך על המסך בחיוכך הרחב אז להרגיש את הדמעה החמה , לתפוס את הראש ולשאול:
האם זה חלום רע ואני רואה את שי רק בתמונה ?
או מציאות כואבת ואכזרית ?
אז אני עונה לעצמי תתעורר.
כן, זו מציאות כואבת אכזרית זה לא חלום בלהות.
שייקהלה אהוב ונשמה שלי
חלפו עשר שנים עשר שנים של כאב, כאב חד כתער, כאב שחותך בסכין את הלב שכואב ודואב.
מעולם לא דמיינתי, בחלומות הכי גרועים שלי, שאמצא את עצמי עומד ומטפח גן של עצים וצמחים כל יומיים שלושה, שנה אחר שנה, מעל מקום מנוחתך הקר והדומם. כאשר רק הצמחים והעצים נותנים פירותיהם, ענפיהם גדלים ומתפתחים לכל עבר מסביבך ואתה נשארת בן עשרים ללא ענפים שיתנו פירות כאשר שנגדעו שורשיך לפני עשור שנים .
שייקה מתוק שלי
התרגלנו לבוא לבקר אותך בביתך הקט, לטפח את הצמחים שצומחים בגינה , מעל גופך החסון, הבריא והיפה שנטמן כאן בעומק האדמה ומשמעו שגופך כבר לא איתנו ותחייך אלינו רק בתמונות ותהיה רק בזכרונות.
שי האהוב שלנו
עשר שנים שאנחנו מנסים בכל דקה להחיותך ביומיום שלנו , לשמור על זכרך, לשמור על כבודך ולשמור עליך בחיינו.
מנסים לשמור אותך חי בתוכנו חי בחיינו כאשר בכל פינה בביתנו תמונתיך המחייכות מולנו.
עשר שנים שאנחנו חיים עם פצע בלב עם חור שחור בנשמה.
עשינו כל מה שצריך לאורך כל הדרך, מחזיקים מעמד בשביל האחיות, בשביל הנכדים, בשביל החיים, אנו מחזיקים מעמד אחד בשביל השנייה.
למדנו איך לחיות עם השכול, בכך אנחנו מתפקדים עוזרים לאחיותיך לבנות את עצמן כל אחת בדרכה שלה.
אנו גם ממשיכים לעזור לכל אדם באשר הוא אדם כי זה טבוע בדמנו וזוהי הייתה גם דרכיך בשנותיך היפות והקצרות אנו לא אומרים זהו קרה לנו דבר רע נפסיק לעזור לאחרים, ההיפך.
מדי יום מדברים עליך שי שלנו.
מנסים להיזכר בדברים שגרתיים , שואלים שאלות של מה היה אילו.... למה קרה מה שקרה.
מעולם לא פגעת באף אחד, במהלך חייך הקצרים עשית רק טוב לסובבים.
מסתבר שאדם אינו יכול לשנות את גורלו, גם אם נדמה לו שיש בכוחו לעשות זאת.
פעמים רבות משמעות הדברים האמיתית אינה מתגלה מיד אלא לאחר זמן, או תלאות רבות, כך שמסתבר שגורלו של אדם נקבע עם לידתו.
יש דברים נסתרים שלעולם לא נבין אותם. אז מפסיקים כשזה נהיה קשה, כאשר הדמעות מתחילות להציף. עיננו אומרות קרה לנו אסון ולעולם לא ממש נתאושש ממנו , זוהי מהות חיינו. עם זה נמשיך לחיות ונשתדל להיות חזקים.
שייקה לה שלנו
אנו מתגעגעים לקיומך, מתגעגעים לדמותך, לחום גופך, נאחזים כל יום בזיכרון. כל יום הוא יום זכרון עבורנו.
רוצים לזכור כל הבעה, כל סימן, כל צחוק, כל חיקוי, כל דיבור, אנו כואבים את השנים שעוברות שהם השנים האבודות בעבורך ובעבורנו.
שייקה'לה שלי
בכל אירוע משפחתי לרגע אמך ואני מביטים אחד בשנייה וזה הרגע בו יורד לו המסך עם הענן השחור, זה הרגע בו שנינו יודעים שי שלנו חסר, חסר בימי ההולדת, חסר בחתונות, חסר בלידות, באירועים המשמחים, חסר בצילום התמונות המשפחתיות, חסר ביומיום שלנו.
זה הרגע בו הדמעות חונקות את גרוננו , זה הרגע בו בכל הכוח אנו מחליפים את החנק בצחוק ובשמחה מהולים בעצב, צחוק ושמחה שרק אנחנו מכירים , צחוק ושמחה שלעולם ידבק בם העצב.
לעולם נהיה הורים לילד שנפל ואבד לעד וחי רק בתוך ליבנו .
עשר שנים זה זמן ארוך. ארוך מדי לא לראות אותך , לא לחוש את גופך , לא לדעת את שעבר עליך.
עשר שנים זה עשור.
לדמיין איך היית נראה ומה היית עושה, איך ילדיך היו נראים.
עשר שנים זה זמן ארוך מדי לשחזר בכל פעם את קולך, את ריח האפטרשייב שמדיף מחדרך בכל פעם שאתה יוצא, את נוכחותך בבית.
עשר שנים בלעדיך שייקה'לה כמוהן כנצח.
אנחנו אמא ואני חיים ביחד את חסרונך , וכמו שאמא אמרה לי באותו לילה ארור ונורא 12.12.06, כאשר ידעתי שחיי הסתיימו עת הופיעו לביתנו והסתכלו לי בעיניים. תחשוב גם עליי ועל הבנות אתה ואני חייבים להיות חזקים, או שנהיה חזקים או שהכל יתמוטט, לבד לא אוכל לעשות זאת אתה חייב לי את מה שהבטחת כאשר נישאנו, אתה חייב לעזור לי ולעצמך. את הכאב נישא ביחד עד סוף חיינו הוא יהיה תמיד.
בזכותה של אמך למדתי איך לחיות עם הכאב והריקנות.
מאותו לילה שחור כך אנו חיים, בשביל החיים וכואבים יחד את חסרונך.
שי בן טהור שלי
כאשר הורים מביאים ילד לעולם, הם יודעים שהילד הזה יקבור אותם ויאמר קדיש עליהם. במיוחד אב מרגיש כך כאשר נולד לו בן כאשר הוא יודע מה משמעות הקדיש.
כי זו דרכו של העולם.
כאן קרה ההיפך !!!!!
שי נשמה שלי
אני עדיין חי בראשי את הרגע בו הגחת לעולם, לפני 31 שנה היום שהיה היום השמח והמאושר בחיי בו נשאתי אותך בשתי ידיי בגאווה ובשמחה רבה.
בארוחות החג גם כאשר כולנו מחייכים אני מרגיש בחסרונך בכל רגע, בכל דקה.
לשם כך וכדי לשמר אותך אני מקדש בספר פאר הקידוש וההגדה הלל לשי שראה אור ארבעה חודשים לאחר שעזבת, תמונתך עם המבט החכם על גבי הכריכה.
בן אהוב שלי
נותרת חייל במדים, כאשר אחזתי את גופך הקר ועל מיטה קרה, כך נותר לי הזיכרון האחרון ממך מאותו לילה ארור לפני עשר שנים שלא ישכח ולא יסלח.
אנשים אומרים שהזמן עושה את שלו, שעם הזמן הכאב פוחת ומוצאים סיבה לחייך ולחיות.
לצערי הרב לא אזכה כבר לצחוק צחוק אמיתי, לחייך חיוך אמיתי מכל הלב.
.
למדנו לחיות בצילו של הכאב הפצע פתוח, מדמם ולעולם לא יגליד.
שי בן אהוב ויקר שלי
מאז נפרדת מאתנו תקוותי היא שבמקום בו אתה נמצא, אתה מוגן, שמח ומרגיש את כל האהבה אשר נשלחת אליך מאתנו בכל יום מכאן מהעולם הזה.
עולם השקר שרווי בתככים, קנאה, צרות עין, שנאת אחים ושנאת חינם בין איש לרעהו.
שי נשמה שלי
הלוואי והייתי יודע אם אתה שומע, אם אתה יודע, אם אתה רואה.
אני מאמין שכן מכיון שהנך מעביר לי מידי פעם מסרים דרך חלום.
שי בן אהוב שלי,
לא פעם העברת לי מסרים דרך חלום ולא מזמן העברת לי מסר נוסף בחלום.
זה היה בשבת לפנות בוקר אמרת לי "אבא עזוב את הכול שמור על עצמך יש פה למעלה בורא עולם שרואה הכול".
כך הגעתי לתובנה שבעולם השבור הזה קיים עולם השקר כאן יש בית דין של מטה.
כאן יכולים להתחמק לשקר להזיק ולהכאיב מתוך הנחה שהכל אפשרי.
שם למעלה רואים הכל, אף אחד לא יכול להתחמק מבית הדין של מעלה.
חלום זה גרם לי לחשבון נפש עם עצמי איך ממשיכים הלאה. כך אני שואב את הכוחות ותעצומות הנפש וממשיך הלאה.
בן יקר שלי,
באת אל חיינו עם הזריחה.
מתנה גדולה שהתגשמה.
בכל ליבי שמרתי אותך.
אתמול היית ילד,
אתמול היית נער,
נער שהתבגר,
אף פעם לא ויתר,
ותמיד עזר יותר ויותר.
בן אהוב שלי
אתה פרח אהבה,
מתנה שנעלמה,
מאז נעלמת,
כאשר את הבית עזבת,
לא ראית דמעות,
של אבא ואמא.
בן מתוק וחיים שלי
אתה בשבילי כל עולמי,
אילו רק ידעת מה יש בליבי,
בין אור לחושך, בין כאב לאושר ,
אנו רואים אור בקצה המנהרה.
שי מתוק ואהוב שלי
המשפחה התרחבה ונותרו לנו רק הזכרונות הטובים והמתוקים ממך.
אין יום שלא מזכירים אותך ומנסים להחיות אותך במציאות, כפי שאתה חי בליבנו.
בן יקר שלי,
אתה רחוק ואני מתגעגע,
נושא תפילה לאלוקים,
לתת לנו את הכוחות להמשיך ולצעוד קדימה.
בין אור לחושך ובין כאב לאושר.
אי שם למעלה יש יד שמכוונת לטוב ולרע.
שי בן חכם ומתוק שלי
מאז הלכת לי ולאמא בן עשרים נשארת.
הזמן שחלף רחוק ונראה קרוב.
במידה מסויימת הזמן הרחוק מתקצר ומקרב אותנו אליך, אי שם במרומים.
לשם כולם בסוף מגיעים.
שייקה'לה שלנו נאהב נזכור נזכיר מה תרמת במשך שנות חייך הקצרות ונספר אודותיך גם בדורות ההמשך.
היה שלום בן יקר.
אוהבים כואבים וזוכרים לנצח נצחים.