בליל 2 ביוני 48 בוצעה התקפה נוספת על הראדאר. הכוח, שכלל שתי מחלקות פלמ"ח ומחלקה מגדוד 52 של ‘גבעתי’, יצא בחצות ממעלה-החמישה. מטוסים הפציצו את בידו, נבי-סמואל והראדאר, אך הסיוע הארטילרי נכשל והכוח התוקף התגלה בעודו בדרכו. אף על פי שנמצא תחת אש, התקדם הכוח עד למרחק של כ- 80 מ' מהיעד ושם התפצל למשימותיו. המחלקה שעסקה בפריצת הגדר נפגעה קשות: בתחילה מפגז ‘דויד'קה’, שנורה בידי כוחותינו, ואח"כ ממקלעי האוייב. הניסיונות לפרוץ ולכבוש עמדות נכשלו והכוח נאלץ לסגת עם שחר. אבידותיו היו 14 הרוגים ו- 35 פצועים. גופות ההרוגים נותרו בשטח והובאו לקבורה רק לאחר כיבוש הראדאר במלחמת ששת-הימים.
במהלך מלחמת העצמאות לא נעשו עוד ניסיונות לכבוש את המקום. הירדנים, מצידם, ביצרו אותו היטב בשדות-מוקשים, בבונקרים מבטון ובתעלות ובחומה עם חרכי-ירי. רק במלחמת ששת הימים נכבש המקום בידי צה"ל.
שמות הנופלים: ישראל ירוסט; נחמיה כהן; אמנון כרמי; סומר לופו; חגי לרמן; שלום פינקלשטיין; גבריאל שפטר; אריה שולר; דוד שטרן; נחום בראד; דב טסלר;
שמות הנופלים בקרב 2.6: ישראל בדולח; מרדכי גוטמן; ארז דגני; שמואל הירש; אברהם לדני; דוד לקיר; יעקב מדוצקי; הלל פרידמן; משה ששון; יצחק פרנקו; ירחמיאל צייטלין; מאיר הרכבי;