רוב האנשים נפגעו. תשעה, וביניהם המפקד, נהרגו, 11 נפצעו וביניהם שלוש בנות. 12 לא נפגעו ונשבו. 23 השבויים (כולל הפצועים) הועברו למשטרת קריית חיים, אחר-כך לקישלה - כלא חיפה - ולבסוף לכלא עכו.
השבויים הועמדו לדין, התנהגו בעוז רוח תוך שירת הימנון לח"י ודרשו לבטל את המשפט ולהעניק להם זכויות של שבויי מלחמה. בשל כך הוציא הנציב העליון הבריטי חוק המייפה את כוחו של בית- הדין הצבאי העליון לדון נאשמים שלא בפניהם. המשך המשפט היה בכלא עכו.
ב-16 באוגוסט נידונו 18 הגברים למוות בתלייה וארבע הבנות למאסר-עולם. לח"י איימה להתיז את ראשי התליינים, ואכן תוך זמן קצר שונה פסק-הדין למאסר-עולם. השבוי התשעה-עשר ז'ק אלקלעי, שהיה פצוע קשה, הועמד למשפט בנפרד, נדון למיתה וגם גזר דינו הומתק. בפעולה נפגע קשות המרכז הטכני של שירות הרכבות ונגרם נזק כבד של למעלה ממיליון לא"י, אולם גם מחתרת לח"י ספגה מהלומה מכאיבה, מחלקה שלמה מטובי הלוחמים יצאה מכלל פעולה.