אלבום תמונות
ברוב המקרים שללו הנאשמים במשפטי המחתרת את חוקיות השלטון הבריטי בארץ, לא הכירו בסמכות בתי-הדין, תבעו לעצמם מעמד של שבויי מלחמה, ולא השתתפו במהלך המשפטים אלא בצורת הצהרות מדיניות ונאומי-האשמה נגד בריטניה. את פסקי-דין המוות הם קיבלו בהכרזות כגון "בדם ואש יהודה נפלה, בדם ואש יהודה תקום" ובשירת "התקווה". הם סרבו לחתום על כתבי-ערעור ועל בקשות לחנינה (בקשות כאלה הוגשו תמיד על-ידי קרובי משפחה, ועל-ידי המוסדות הלאומיים, רבנים, רשויות מקומיות, ארגונים וכו'). גבורתם של עולי הגרדום, נכונות ההקרבה ומסירות הנפש שלהם, עמידתם הגאה במשפט והליכתם הזקופה אל הגרדום, עוררו הדים נרחבים בארץ ובעולם והוסיפו לעם ישראל כבוד ותעצומות נפש. התקווה שעליה מסרו עולי הגרדום את חייהם התגשמה עד מהרה, חוסל השלטון הזר וקמה מדינת ישראל העצמאית.
מתוך "דע תולדות היישוב"
בהוצאת מרכז ההסברה