המושג "מרחב הדרום" משמש עד היום אות הזדהות לוותיקי חטיבת גבעתי. בתחומי מרחב זה קמה החטיבה, התארגנה ונתחשלה, ומתוכו קמה והייתה לגוף לוחם. לגבי ותיקי החטיבה אין זה רק מושג גיאוגרפי, המתאר חבל ארץ שהווה גיזרת לחימה. זהו כור היתוך, שהפכם מיחידות מחתרת זעירות לכוח רב עצמה. בתוכו למדו הילכות לחימה וממנו שאבו יכולת עמידה. בהשראתו גילו תושייה צבאית ועל אדמתו שכלו את מיטב חבריהם.
ב- 1948 לא היה מרחב הדרום אלא קומץ ישובים עבריים מבודדים ופזורים בטריטוריה גדושת כפרים ערביים עוינים ומתנכלים.
במפת יישובים אלה הייתה ניצנים שם בעל משמעות מיוחדת.
יישוב קטן בשיפולי גבעות חול, בעל נתונים טופוגרפיים וקרקעיים קשים במיוחד לארגון מערך הגנתי. היישוב לחוץ בין העיירות הערביות מרובות האוכלוסין, מג'דל ואשדוד, ומופרד מכל היישובים בחייץ צפוף של כפרים ערביים.
המרחק מבאר טוביה לניצנים הוא, לכאורה, קרוב יותר מאשר לנגבה, גת וגלאון. ואף על פי כן, עוד בימים שקדמו לפלישת הצבאות הערביים, כאשר עיקרה של המלחמה הינו המאבק על התחבורה, הצריך קיום הקשר עם ניצנים מאמץ מיוחד במינו. כל "שיירה" (ולכל שני כלי רכב הנוסעים יחד קראנו אז "שיירה") אל המשק וממנו הייתה בבחינת מבצע, שחייב אירגון וגיוס כוחות מיוחדים.
מאז חודש מרץ ועד לפלישה מותקף המשק, מופגז ומוטרד באש ישירה, יותר מכל ישוב עברי אחר במרחב. הכוחות הדלילים שיכולה הייתה החטיבה לשגר כתגבורת צמודה, חולקו בין היישובים במשורה. ואף על פי כן, בבאר טוביה ישבה פלוגה, בגת ובגלאון - פלוגה, ובנגבה - פלוגה, ואילו בניצנים - מחלקה בלבד.
כמות הנשק וכוח האש לא תרמו להקלת מועקת הבדידות והרגשת הניתוק בהם חיו לוחמי ניצנים מאז ראשית המערכה.
ועל אף זאת עומד הישוב ומנסה לקיים את שגרת היום-יום. משפרים ביצורים מבצעים את עבודות המשק ההכרחיות והילדים לא פונו אלא כשלושה שבועות לפני הקרב המכריע.
לקראת הפלישה המצרית מבצעת החטיבה פעולת טיהור של מרחב הנגב. חלק ניכר מהכפרים הערביים נכבש וחלה הקלה משמעותית בתעבורה ליישובים. אולם כביש החוף נשאר בשליטה ערבית. צילם של מג'דל ואשדוד ממשיך להאפיל על ניצנים, והיא נשארת מנותקת. הפלישה המצרית בעיצומה. יד מרדכי מפונה, לאחר שהשהתה את המצרים ככל שיכלה. הטור המצרי נע בכל עוצמתו ונכנס לאשדוד. עתה סוגרת על ניצנים חומת הניתוק של צבא סדיר, חמוש ומצוייד והיא מכותרת מעבריה. הטרדת אש של פגזי תותחים ומרגמות הופכת להיות שגרה יום יומית. המשק עומד ואף נתבע לסייע לחטיבה, כבסיס לכוחות הפושטים על הטור המצרי. החטיבה נערכת לפעולה יזומה ומתעתדת לנתק את ציר התנועה של הצבא המצרי, המאיים להתקדם לעבר תל-אביב. ניצנים, הנמצאת בעוף האויב, צריכה להיות נקודת המשען, עליה תתבסס חסימת הציר. אולם, בעוד נערכת במפקדת החטיבה תכנית הפעולה לפרטיה, בוקעת הזעקה לעזרה ממשק ניצנים, הנלחץ תחת מלוא כבדה של ההתקפה המצרית. רק קריאה אחת נשמעה והכול נדם. אפילו אמצעי הקשר בניצנים היו נחותים והכזיבו דווקא בשעה המכרעת. במטה רכונים אנשי מפקדת החטיבה ומפקדי הגדודים על תכנית הפעולה. קצין הקשר נכנס ומוסר על הידיעה מניצנים. לרגע הרטיטו הכול וקפאו על מקומם. אכן הקדימונו המצרים. בקדחתנות נמשכות ההכנות לפעולה.
ובניצנים עומד קומץ לוחמים, יגע ומדולדל, במאבק נואש מול כוח עדיף לעין שיעור בעוצמתו. התגיע עזרה? למעלה משבע שעות נמשך הקרב והעזרה בוששה לבוא. מספר האבדות גדל, הטבעת מתהדקת, ולבסוף מוכרע הקרב. לראשונה נופל יישוב במרחב הדרום. שארית הלוחמים נלכדת בשבי.
מפת מרחב הדרום שונתה לבלי הכיר. היום זהו חבל ארץ משגשג, זרוע יישובים עברים לעשרות. מגדל ואשדוד הן ערים מתפתחות, וביניהן, נחבא אל שדותיו הירוקים, כפר קטן - ניצנים.
היודעים יישובי המרחב ותושביו את מלוא גודל החוב שחבים אנו לפינה קטנה זו במפת המרחב, ששמה ניצנים?
אנו לוחמי גדוד 53 זוכרים!
נחמן,
אחד המג"דים במלחמת השחרור