המבצע האחרון במלחמת יום העצמאות, שבו נתפש הנגב הדרומי, לרבות אילת. כן נכבשו איזור עין-גדי ומצדה. נערך מ-5 עד 10 במרס 1949. במבצע זה לא היו אבידות לכוחות צה"ל. בעוד חטיבות "גולני" ו"הנגב" פועלות לכיוון אילת, נשלח כוח מחטיבת "אלכסנדרוני" בסירות מנוע מסדום, ותפש את איזור עין-גדי. על המבצע הוחלט לאחר שהירדנים טענו, בעת המשא-והמתן עם ישראל, כי הנגב הדרומי שייך להם. הירדנים החזיקו מוצבים בין עין-יהב ואילת וערכו סיורים לתוך הנגב. תביעתם זכתה בתמיכה בריטית. לכן הוחלט כי צה"ל ייצור עובדה מוגמרת. המבצע נערך תוך מגבלות צבאיות חמורות, שנקבעו על ידי המטכ"ל. לפי הסכם רודוס עם המצרים אסור היה לישראל להחזיק כוחות צבא גדולים ממערב לקו היוצא ממפרץ אילת לאורך הנגב הדרומי עד באר-שבע. ההוראה היתה לתכנן את המבצע כך שהתנועה תהיה לאילת ממזרח לקו. מגבלה שניה היתה ש"אין להיכנס לקרב בפעולה זו". במקרה של הופעת כוחות בריטיים היה על כוחות צה"ל לסגת. הוראה מגבילה חמורה ניתנה גם בקשר לאיזור אילת: אין לתפוש את מוצב ראס אל-נקב, שעל הדרך לאילת, אם כוחות אויב כבר התבססו בו. לאחר ערעור של מפקד החזית יגאל אלון, ניאות המטכ"ל לאשר תנועות-איגוף שיביאו לנסיגת הכוח הירדני. הכוחות נעו בשתי זרועות. חטיבת "הנגב" נעה בדרך הפנימית מעבדת למכתש-רמון, ומשם דרומה. היה עליה להתגבר על מכשולים הנדסיים גדולים. זרוע זו הסתייעה בשדה-נחיתה כ-50 ק"מ מצפון לאילת, לשם הוטסו כוחות וציוד. חטיבת "גולני", ובחודה יחידת שריון, נעה מערבה, מכורנוב לחצבה ומשם דרומה. כוח ירדני שהיה בעין-יהב נסוג מחשש כיתור. ליד ע'רנדל פתח האויב באש, אך נסוג גם משם, לאחר שאוגף. ראס אל-נקב נמצאה ריקה. שתי החטיבות ערכו מירוץ לעבר אום-רשרש, היה אילת. חטיבת "הנגב" הגיעה למקום בשעות אחר - הצהרים, לאחר שחדרה מעט לשטח מצרי. ליד משטרת אום-רשרש הנוף "דגל הדיו". שעתיים אחרי כן הגיע החלוץ של "גולני".