אלבום תמונות
שכלתי גם אותה, את הנפש האחת ששרדה לי כזכר חי לאור זיוו של שמואל אשרי, את האחת שזיוה היא האיר לי דרכי הקודרה - את זוהרה.
הנפש הזכה כבדולח, אשר חשך עליה עולמה בטרם נבקע שחרה, הנפש האוהבת שזכתה לאהבת פלאים רק לשנתיים מצומצמות בחייה, אשר לא השלימה לרגע עם אובדן אותו פלא, עלתה למרום ולא שבה.
אלינו לא שבה, אל הוריה האומללים, אל אחיה האוהב, אל חבריה ומוקיריה, ואלי, אשר נתיתמתי שבעתיים. רק אליו שבה, אל יחידה - אל עולמה הלכה, שהוא רק הוא עולמה.
העולם נדלדל בנפש יפה שאין חזונה נפרץ בחיינו. אך לה לעצמה מצאה רק עתה פורקן וגאולה.
הייתי עד אלם, ודאי יחיד, ליסוריה וללבטיה. ניסיתי להשיבה אל החיים ולא הצלחתי: לבה היה סגור לנחמה, ואף לאהבה. היא לא חיפשה לה אלא מעבר אל מעבר לגבול, והנה מצאתו, את המעבר הזה.
שמואל אשר יצא לבקש את החיים ומצא את המוות. זוהרה ביקשה את המוות, מדעת, והשיגה את מבוקשה, שלא מדעת.
לולא באה סערת 'המאבק' לחיינו היו שניהם ביחד ושניהם זורעים אור על כל סביבותם. ולולא באה סערת ה'מלחמה' היתה היא לפחות ניצלה, שבה אל החיים ומגיעה אולי ליצירה ברוכה מתוך צערה העמוק.
עתה אבדנו, אבד העולם, את שניהם.
אנה אוליך את אלם אבלי?
ואתם בני, ברוריה וזליג, אשר אהבתם אותה מנפשכם, איך תעמדו בצער זה - לאחר שטיפחתם תקוות כל כך נעימות?
יהודה אבן שמואל, בימי ה"שבעה"
מתוך "זהרה לביטוב חייה וכתביה"
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח