טוראי יהודה (ליאון) שפייר ז"ל

בצהרי ה- 15.7 החלה הארטילריה של 'הראל' להנחית אש כבדה מתותחים וממרגמות על כפרים ועל משלטים באזור לטרון, במגמה לגרום לבריחת תושבים ולנטישת עמדות, אך היא נמנעה מלהפגיז את ‘רכס התותחים’, כדי לא לחשוף את המטרה העיקרית של ההתקפה.
על פי העדויות מפי 'לוסיק', מ"פ א', והמ"מ דן כהן, היו מספר ליקויים בהכנות:
1. רק מפקדים ספורים הספיקו לבצע תצפית - בת חצי שעה בלבד - על השטח. למרבית החיילים היה השטח בלתי מוכר.
2. על אף הרצון לצאת בשעה מוקדמת (כשהניסיון מלמד כי בפעמים שיצאו מאוחר, נקלעו למצוקה של קוצר בזמן לקראת בוקר) יצאו הלוחמים בסופו של דבר קרוב לחצות, בשל מחסור במכוניות להסעת האנשים.
הוותיקים יצאו לפעולה ברגשות מעורבים: זיכרון הקרבות הקשים שכבר התנהלו באזור לטרון והקורבנות שגבו גרם להם להרגשה רעה . מצד שני ידעו, כי יש להם חשבון לסגור עם לטרון.
הדרך ארכה כשלוש שעות והיו בה עליות ומורדות, סלעים וקוצים, כל אלה היקשו על סחיבת המקלעים וארגזי-התחמושת. הסיירים שלא הכירו את הדרך תעו מספר פעמים, והדבר גרם לאי-ביטחון והעלה חששות: האם הסיירים מובילים בדרך נכונה אל המשלט; האם יספיקו להגיע ולנהל את הקרב לפני השחר? בקטע האחרון חלפו מעל לראשיהם יריות שנורו מהמשלט הירדני לעבר פלוגה אחרת של הגדוד.
כאשר הגיעו שתי המחלקות הראשונות לקרבת המשלט, ניתנה לאנשים הפוגה למנוחה, שנוצלה בעיקר לשתייה ולהתארגנות. כאשר הגיעה המחלקה השלישית - החלה ההתקפה.
האוייב, הליגיון הירדני, היה מחופר היטב וקשה היה לאתר את עמדותיו. מפקדי הפלוגה הקימו את החיילים ממנוחתם, אירגנו אותם והחלו להסתער במעלה הגבעה לכיוון המשלט. ככל שהתקדמו חיילי הפלוגה התוקפת והשתלטו על עמדות נוספות, נטו הירדנים לנטוש עמדות ולסגת לעבר משלט אחר. אולם, משנכבש משלט, לא עלה בידי המ"פ להודיע למג"ד על הכיבוש, שכן מערכת הקשר נפגעה.
מפקדי האוייב החליטו לפתוח בהתקפות-נגד עוד באותו לילה. שתי התקפות של מחלקות חי"ר נהדפו ללא קושי, אלא שאז התקרבו למשלט מספר משוריינים של הליגיון ותקפו את הפלוגה. בשל הנחה מוקדמת שלא ניתן להגיע למשלט זה ברכב (בתצפיות לא נראתה כל דרך המגיעה למשלט והגבעה נראתה סלעית ובלתי עבירה), וכדי שלא להכביד על החיילים, לא נלקחו כלי-נשק נגד טנקים (נ"ט).
המשוריינים התקרבו מאוד והחלו לירות לעבר העמדות, דבר שגרם לחיילי הפלוגה להיבהל, להתפזר ולברוח - שכן לא התנסו בהתקפת משוריינים מטווח כה קרוב וגם לא הוכנו לכך. המפקדים לא נרתעו ונתנו דוגמא אישית בכך שירו לעבר המשוריינים, זרקו לעברם רימוני-יד - וגרמו להם לסגת כמה עשרות מטרים. תודות לכך הצליחו להחזיר את החיילים לעמדות. במיוחד הצטיין הרס"פ יהודה אפיריון, שעבר בין העמדות, עודד את הלוחמים וסייע לטפל בפצועים.