אלבום תמונות
חלפו ימים ולילות ודוד עושה עם חבריו בקווים ובאימונים ובבית הכל כתקנו החיים מתנהלים כסדרם.
כשהביתה לחופשה מגיע רבה היא השמחה וכשמהבסיס מאחר הוא לחזור עומדים אנו במרפסת ומצפים "מתי הוא יבוא!?"
"חודש חלף ודוד עדיין לא בא, מה קורה!?" אני שסבלנותי פקעה עושה את דרכי למרפסת וחזרה ובסוף החלטתי "רק ברגע שארגיש כי הנה הגיע דוד, אצא!" ואמנם חלפה כמחצית השעה יצאתי ומאוטובוס שעצר יורד לו דוד מנפנף בידיו כולו מאובק ושזוף, תרמילו על גבו ונעליו האדומות מאובקות באבק הבקעה. לקראתו רצנו חבקנוהו ונשקנוהו "מה קרה? כל כך הרבה זמן!!" "ככה זה" חייך לעומתנו וששי הקטן בקול קורא: "דדי, דדי!!" ודדי הוציא מתרמילו חבילה גדולה של דברי מתיקה הכל על שולחן הניח, הכל בשביל ששי, הכל!".
דוד חזר ליחידתו.
לילה ירד והאם בחלומה: "מגש עם שבע כוסות נשאתי בידי ולפתע נפלה כוס אחת ונשברה" קמה בבוקר ולא אמרה דבר, לא סיפרה לאיש ורע בלילה לא היה.
למחרת בחלומה: "שבע פיתות, גדולות ויפות קניתי, אחת שרופה היתה כליל" בבוקר לא אמרה דבר.
וכך חלומות רבים במשך כחודש ימים:
"והנה בחלומי נכנס הירח אל ביתנו פנימה, מאיר בכל אורו, לפתע מתנפץ לרסיסים ולא ניתן לאחדם".
"ובחלומי גרים אני כבעבר בגבעת המורה ומטוס שממעל חג החל לפתע פתאום מאבד יציבותו, מסתחרר במהירות עצומה ובחרטומו פוגע באחת הגבעות חודר אל תוך הגבעה ומתרסק".
"ובחלומי, בא דוד הביתה וכהרגלו מביא את מדיו כדי שאכבסם, בפעם זו הביא עימו טלית שחורה ואמר: אמא, כבסי לי הטלית. אכבס לך השבתי אך קודם אחליף את המים".
בחלום זה פחד נתמלא בליבי, אבל, לא אמרתי דבר ולמחרת בא דוד הביתה עליז ושמח "אמא, ביום שישי הבא עורכים אנו צניחת ראווה בפלמחים, אתם מוזמנים, תביאו את המצלמה טוב!" "מבטיחה שנבוא" אמרה האם "כולם יבואו".
וישבה האם מולו "דוד, איזה צבע יפה קיבלת והעיניים שלך ירוקות כל כך" "מה לעשות? זה השמש בבקעה צחק".
אחר כך כשבחדרנו ישבנו בצוותא, הכל הסכימו פה אחד "דוד, אחרי השחרור אל תאריך שיער, כך הרבה יותר יפה".
"כן, אני יודע! אחרי השחרור אני אפילו לא אנסה להאריך שיער" אמר והעביר ידיו על שערו שהפך חום אדמוני.