אלבום תמונות
יואב שלי, יואב שלנו!
לא באתי אל קברך לבכות את עלומיך שנעלמו אל הנצח. לא היית צעיר לימים, לא רך בשנים, כאשר שפתיך הטהורות לחכו את רגבי העפר בקברך הרענן, ימיך, לילותיך ושנות חייך אינם נמדדים לפי השעון אשר על ידך. רגע במצנח הוא נצח! שעה בטנק - הוא נצח נצחים. חיים ארוכים חיית, לא במונחי שעות וימים, כי אם במונחי מעשים ומיבצעים.
רבי יהודה הלוי נשק פעם אחת אדמת המולדת. עצמותיך היגעות נשקו אדמה זו מאות ואלפי פעמים. לא בכית כמו המשורר, שפכת גלי-זיעה, הם מילאו כוסות רבים. זיעה ביום חמסין בנגב, זיעה בהרי לבנון, בין חומות בירות. ללא מקלחת זרמה הזיעה אל בגדיך, אל נעליך, אשר לא חלצת ימים שלמים.
לא נשקת עפר הארץ, אולם האבק, האבק אשר בלעת בקרבך יכול לסתום את פי-הקבר בו הניחו את גופך הנענה.
שמי-תכלת ראית מעט מאד. לא כובבים רמזו בלילות, אלא רקיטות, קטיושות ופגזים הבזיקו לך בלילות כנען היפים.
לא שמים כחולים רמזו לך מעל - רק ענן של פגזים, תימרות עשן, ערפילים ומחנק, היו לך בימים בהם אמור היית לחיות ולשבוע אושר.
לא ידידה חיבקת בלילות על סלעי המולדת. את הרובה, את הכדורים, את הפצצה החזקת בידיך בלילות.
לא נאספת אל עמך "קדוש". "קרבן" היית, קרבן אחד מרבים. כמו אחרים לא שאלת: למה, עד מתי, מדוע?...
ועתה, בצעדך אל מרחבי-הנצח, אם תפגוש שם מישהו אשר מוכן להאזין לך, שאל, שאג, תבע בזעם: יהיה זה אל-שדי, יהיה זה אשמדאי, זה אשר צמוד אל אל-שדי בכל הדורות, אם יהיה זה "גורל" יוני, זעק זעקה מרה: "הניחו לי! איני רוצה להיות לא -"אור לגויים", ולא "עם סגולה", לא "אתה בחרתנו", ולא "יצחק לעקידה". לך לך, אלוהים, או מה שקוראים לך, בחר לך את הכושים, הסינים, האסקימואים, את הבריטים, הצרפתים, את הרוסים - כל מי שתרצה.
לא עוד אני, לא עוד חברי! אמרת "עפר על פני האדמה" - קיימנו. אמרת: "חול על שפת הים" - היינו חול, חול ללא דבק, חול הנזרק עם כל רוח. "כוכבים", אמרת, נכון! כוכבי-עליון" אנו, אני ואחי, מלאכים וכוכבים אשר מרחפים עתה אי-שם במרומימ. אימהות, בנות וידידים בוכים ומבכים אותנו.
די, די, די...
סבא יהודה