אלבום תמונות
יום ב'
ליואב, שכה סיירת
בנופי ארץ-ישראל - אותם אהבת:
מדוע אתה מטייל
אי שם במרחבי אל?
אודי
יום א' 27.5.84
אנדרטת חללי בקעת הירדן
יואב אחי!
אני כותב לך עתה מאנדרטת חללי בקעת הירדן.
כמה עצוב לי שאני נמצא במקום זה בלעדיך, מבחינה גשמית כמובן.
אני מסתכל סביבי ורואה לנגד עיני את מורדות השומרון, הגלעד ואת הבקעה עם נהר הירדן והגבעות שלארכו. אי פה אי שם פזורות משבצות ירוקות על האדמה הצחיחה.
בכביש שלרגלי האנדרטה נשמע שאון המכוניות החולפות. אני רואה את כל זה וניכר בך, יואב. נזכר באהבתך הגדולה לאזור, במסעות שערכת כאן, בהתפעלותך מהטבע נורא ההוד על כל איתניו, בתכניותיך להתיישב באיזור זה לכשתסיים את השירות הצבאי. כל שביל, כל הר וכל גבעה צחיחים, הרוח היבשה והירדן מזכירים אותך ומהווים חלק מאישיותך. שבוע בטרם נפילתך בלבנון, נסעת עם עופרי בכבישים שלמרגלות האנדרטה וטיילתם באיזור. נשימתי נעצרת כשאני רואה את הכבישים הללו, את המקומות בהם טיילתם ונזכר בך.
אך כל זה נפסק. עופרי סיפר שבטיולכם האחרון רצית להגיע עד גדות הירדן, אך הדבר נבצר ממך בשל סיבה טכנית. על כן הבטחת שמגיע לגדות הנהר בעתיד, אך לא זכית לקיים את ההבטחה. עתה אני, אחיך רואה בלעדיך את נהר הירדן מתצפית האנדרטה.
יואב, צר לי, אך אינך היחיד בגורלך. על לוח הזיכרון הניצב תחתי התצפית חקוקים באותיות ברונזה יוקדת שמותיהם של בחורים ממיטב הנוער שנפלו בבקעה. כל שנה והנופלים שלה. גם בשנה האחרונה נפלו כאן חיילים.
אני לא מבין זאת. אני רוצה לשאול מדוע רדף אתכם גורל כה אכזר אבל אין מענה. דממה. רק הדממה שומעת את כל השאלות הללו אך גם לה אין מענה.
כן יואב! היום הכרתי עוד חלק ממך. ואסיים בשאלה: בקעה, אדמה, ירדן, בתים וירק: היודעים אתם שיואב לא יוסיף לראותכם ולטייל בכם?! הגם אתם אבלים ובוכים?!
אחיך