אחת הבעיות הקשות והחמורות העומדות לפנינו בהקמת המדינה, היא "קבוץ הגלויות" וקליטת העולים. מטרתנו היא להעלות מספר גדול ככל האפשר של עולים, מכל קצווי תבל, ומובן שדבר זה מעמיד אותנו בפני בעיות קשות שיש לדון עליהן בכובד ראש.
העולים הם, כפי שהזכרתי, מכל קצוות תבל - בליל של לשונות, תרבויות וגישות לבעיות החיים. אמנם כולם בני דת אחת, אך במשך שנות הגלות הארוכות קנו להם לא רק את שפתם ותרבותם של העמים ביניהם ישבו, אלא גם את אפים, וזוהי אולי התקלה העיקרית. כל עם פותר את בעיותיו, שהן בעיות העומדות בפני כל אומה, בדרכו הוא ובהתאמה לארח חייו. ובהיות אנשים רבים בני עמים שונים יחד, מתנגשים האינטרסים הפרטיים שלהם וקשה להביאם לידי פשרה. אותו הדבר קורה גם בארצנו בפגישות בין עולים מארצות שונות שעדין לא התאקלמו ועדין אין בהם מן ה"ארץ-ישראליות", אם אפשר לכנות זאת כך. כל אחד פותר את בעיותיו בארץ, שהן בעיות העומדות בפני כל תושב, כדרכו וכהרגלו מתמיד, ואין עדין כל התאמה ביניהם. ולכן אומר אני, שדבר זה, יכול להציל רק החנוך. החנוך השיטתי בגולה, הכנסת העולים לאוירת הארץ, להעמידם בפני הבעיות היום-יומיות ולנסות לפתרן יחד עוד בחוץ-לארץ. ספק הוא, אם דבר זה יעיל מאד כלפי הבוגרים, אך חובה עלינו לעשות זאת בחנכנו את הדור הצעיר. עליהם לבוא הנה בידיעה ברורה, בלי כל אשליות, על מה שעומד לפניהם.
אחת הבעיות החמורות - היא העדר החלוציות והאידאליזם אצל העולים החדשים. העולים מלפני המלחמה, באו ברובם מתוך אידאליזם טהור ומתוך נכונות לסבל הכל כדי להגיע למטרה הרצויה. העולים החדשים באים הנה ברובם מתוך הכרח ומתוך חסר ברירה אחרת. אין להכחיש כי יש ביניהם חלוצים, אך רבים היו נוסעים באותה התלהבות, או חוסר התלהבות, לאמריקה או לכל מדינה אחרת, אילו רק קלטה אותם. הם סבלו סבל רב למדי בתקופת המלחמה ואינם מוכנים לסבול יותר. הם חיו חיי שפלות ואינם מוכנים עתה לותר אף כמלא הנימה על נוחיותם הפרטית. מה שחסר להם הוא ביחוד הזולתיות והוויתור. עקב המציאות שהכירו בארצות מוצאם, חושבים הם שאפשר לפתור את כל הבעיות בכח הזרוע, הם אומרים כך ועושים כך וקשה למנעם ממעשיהם. אמנם עלינו לשים לב למומנט הפסיכולוגי הפועל כאן, אך אסור לנו להימנע מהשתמש בכל האמצעים כנגד "פרעי חק" אלו. דברים אלה, שהזכרתי לאחרונה, קשה לנו כבר לתקן, לדעתי כבר מאחר מידי לחנך חנוך רעיוני אנשים מבוגרים שעברה עליהם מלחמה כזו, וקשה יהיה לנו גם לחנכם לסדר ולחוק. אך עלינו להציל כאן את ילדיהם ואת הנער המתבגר, הם צריכים לקבל חנוך רעיוני מקיף, חנוך לויתור לחברה ולצדק חברתי, כך שבבוא העת ימלאו את תפקידם בשורות הנער הארץ ישראלי. עלינו לעמד במיוחד ובהדגשה על החנוך לחברה. המציאות בחוץ-לארץ הפכה אותם לאידיוידואליסטים קצונים, וזאת עלינו לשרש מהם.
ומן הבעיות האבסטקטיות יותר נעבר לחיים המעשיים - לחיי יום יום, על ישוב של ששים רבוא לערך, לקלט מספרים עצומים של עולים, לשכנם, לקלטם בעבודה ולעזר להם להתערות בחיי הארץ. ברגע הראשון נראה דבר זה כבלתי אפשרי, אך כמו שהפכנו דברים בלתי אפשריים רבים לעובדות, חייבים אנו להגשים תכניות עליה אלו. כמו שהזכרתי, הבעיות העקריות הן שכון ועבודה. דברים אלה שהם המינימום שכל אדם דורש, עלינו להקים בצורה ממלכתית ורחבה. את המספר הקטן ביחס, שעלה עד כה, היו יכולים בקשי ודחק לשכן חברות העזרה והארגונים הפרטיים, אך העליה שאנו מקוים לה ודורשים אותה, צריכה להיות מפעל בעל היקף עצום, מפעל שהרקע שלו תהיה המדינה. לא אכנס כאן לויכוח על דרישת המדינה, אך אחד הגורמים העקריים לדרישת המדינה הוא הצורך בקליטה המונית של עולים חדשים. ולשם בצוע המפעל על המדינה לאחז בכל האמצעים. על כל פרט ופרט בארץ לתת את ידו למפעל. עלינו להרחיב את התעשיה כדי שתוכל לקלוט רבבות פועלים. עלינו להגביר פי כמה וכמה את מפעל ההתישבות כדי שיוכל לקלוט את העולים לעבודת האדמה. עלינו לנצל כל שעל אדמה כדי לבצע את המפעל. הוא הדין בבעית השכון, שיש לבצעו בהקף ממלכתי. עבודת השיכון עצמה תדרש מספר גדול של ידים עובדות וגם היא עוזרת לפתרון בעית העבודה. עלינו למנע בכל מחיר את הווצרותו של פרוליטריון עבודה במובן הרע של המלה (אנשים מחוסרי רכוש ועבודה שיתקבצו בערים), וסכנה זו מאימת עלינו. עלינו לארגן את העליה ארגון יעיל ולתת את כל הוננו ואוננו להצלחת המפעל. לשם הצלחתו עלינו להקים ממשלה שתדגל בקדמה סוציאלית ותעמד על העלאת החברה - העם היהודי, מעל לפרט ושאיפותיו האנוכיות.
המפעל צריך להיות יהודי-כללי. עלינו לזכר שהעולים מאירופה באו בידים ריקות שיש להפכן לעובדות, ואין לקוות לכל זרימת הון מארצות אלו. גם הישוב עצמו, שבלאו הכי נושא בנטל כספי עצום, לא יוכל בעצמו לממן את המפעל. על המדינה לארגן את כל יהודי העולם לתת את ידם, וביחוד כספם לקליטה. עלינו לעשות זאת אם בצורת מס ואם בצורת השתתפות במניות. אך אסור לנו לתת לאיש להתחמק מעזרה לבצוע המפעל. עלינו להשתמש בכל האמצעים כנגד אלה שינסו להשתמט מחובתם גם בארץ וגם מחוצה לה. ארצנו, אסור לה שתסבל פרזיטיםהנהנים מעמלם של אחרים. רק זה הנותן את ידו לבנין הארץ, לו הזכות להנות ממנה. כסכום לפתרון הבעיות הקשורות בקבוץ הגלויות, אזכיר שוב את החנוך הלאומי לעולים החדשים וביחוד הנוער, כוון העולים ע"י רשות עליונה והקמת מפעל ממלכתי לשכון, עבודה וארגון מפעל הקליטה שהוא בעצם, מפעל בנין הארץ. כמו שהזכרתי, כדי לבצע זאת אנו צריכים למדינה, ולמען הקמתה והגשמתה אנו נלחמים כיום ונלחם גם להבא.
מתוך "ניבנו" - עתון תלמידי ביה"ס התיכון העירוני רמת-גן
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.