קשה לי לתפוס שהוא מת, אחי מנחם, שכן כל כולו שופע כל כך הרבה חיות הוה! חיות אמיתית, שבאה מנפש עשירה ואוהבת חיים. חיים של משחקים וצחוק וגם הגות ועצב. חיים לכל צדדיהם, והכל נעשה תוך חקירה בלתי פוסקת לעמקם של מצבים ועובדות. אמא מספרת שכשרק למד לדבר כבר הקשה קושיות על כל דבר. אני זוכרת דיונים ליליים סוערים אודות משפט שלמה ופרשת דוד ובת שבע, כשאני הקטנה לומדת את העובדות מפי אחי הגדול בכיתה א', ושנינו מנסים לרדת לעומקו של דבר. קשה לנו בבית בלעדיו צר לנו עליו - שכה אהב את החיים, וצר לנו עלינו כי כה חסרים אנו אותו. כשהיה בא הביתה היה כל הבית מתמלא אורה והמולה, וכוחים עקרוניים בכל השטחים ושירים שאהב לשיר. בזמן האחרון נתפס לשפה הערבית דווקא, וכולנו הוכרחנו לשמוע פיוטים ופתגמים ערביים.
לא הרבה זמן היה לנו אותו. בגיל ארבע-עשרה הלך לפנימיה הצבאית וכך למד גם בבית הספר הריאלי. נטיתו הטבעית היתה דווקא למקצועות הומניים, שכן אהב מאוד ספרות ושירה. אך כיון שעקשן היה, בחר ללכת למגמה הריאלית שכן זה היה קשה לו יותר. כשגמר את הפנימיה בשנת תשכ"ז (1967) מחזור י"ג - מחזור מ"ח בביה"ס הריאלי. שרת בקווים וכמעט לא יכול היה לבוא לחופש הביתה. כשהתחתן עם רבקה היו נוהגים לבוא אלינו כמעט מדי שבת מחיפה, שם למד הנדסה כימית בטכניון, וכל שבת היה לנו לחג, אך גם זה ארך שנה אחת והוא כבר איננו.
רק לפני זמן קצר ישב אתנו ביום הכיפורים. צם כהרגלו, אך הפעם, שלא כרגיל, לא הלך לבית הכנסת, כל הזמן חזר ואמר שהוא מרגיש שמשהו אינו כשורה; הפעם אינו יכול לחזור בתשובה. כשקראו לו להתגיס לא שבר את הצום, ורק לקח עמו כמה סנדביצ'ים.
רבקה - אשתו, מספרת שכשהלך היה מאושר בגלל האפשרות למלא את חובתו. משפחה לאומית אנו, אבא שרת בכל מלחמות ישראל, למן המלחמה העולמית השניה ועד המלחמה הזו.
מנחם נקרא על שם אחי אבא, שנהרג מידי הבריטים בהיותו חבר לח"י. מנחם גדל על ברכי אהבת המולדת והיה גא בזכותו להגן על המדינה שאהב. אך זכות זו כנראה מושגת במחיר יקר. לגבינו הפעם זה היה יקר מדי.
אחותו,
ענת.