אדם שכולו תוסס וכולו ער
בבואי לסקור את פרשת חייו של שמחה פאלק, עלי להעתיק את זכרוני מספר שנים אחורה כדי לתת תמונה ברורה ומקיפה יותר מפרשה זו.
זוכרני את אותו היום בו נפגשנו לראשונה בקרית ענבים, שהיה באותו זמן אחד הבסיסים העיקריים של חטיבת הפלמ"ח באיזור ירושלים.
היה זה בשעות הבוקר, עת שהמחלקה עסקה באימון גופני, כאשר לפתע מודיעים לנו שהגיע אדם חדש למחנה. מיד החילונו להקיפו בשאלות, כרגיל בתקופה ההיא, ומיד התברר שהאדם הזה הוא "אחד משלנו". פשוט בהליכותיו, ספורטאי בכל רמ"ח אבריו, ישר באפיו ואיש חברה מסור. וכל התכונות הללו נמצאו בשמחה'לה שלנו, כל אותם הימים שבילינו יחד במחתרת ובבית הסוהר.
דומני שמן ההכרח להזכיר גם את תכונתו הצבאית אם נרצה לקבל תמונה שלמה של הנפש היקרה הזו. זוכרני, בעת שהיינו ברמת רחל ויצרנו את אחד הכיתות המפורסמות ביותר בכל חטיבת הפלמ"ח. היא היתה מורכבת ממדריכי הגדנ"ע בעיר. שמחה'לה היה אחד מאלה שהפיחו רוח חיים בכתה הזאת. לא פעם הללנו אותו על מסירותו לעבודה ולאימונים. כשרונו התבלט ביותר בשטח הסיור.
אני מקוה שלא אחטא לחברי אם אומר גם בשמם ששמחה היה הסייר המצטיין ביותר בקרב הכיתה הזו. חוש ההתמצאות שלו, ידיעתו את המפה וכושר מנהיגותו מלאו את לבנו הערצה לבחור הצעיר מרמת-גן.
דומני שלא היה מסע ששמחה לא יהיה האקונום. ואם תשאלו את אחד מחברי רמת רחל מי צריך להיות האקונום - יענו בפשטות - מובן מאליו, שמחה הוא האיש.
רבות עברנו בפלמ"ח עם שמחה'לה - מסעות ברחבי הארץ מצדה ועין גדי. אכן היו ימים אלה המאושרים והפוריים ביותר בכל תקופת חיינו. היתה בנו אז התרוממות הרוח. שמחוץ לפלמ"ח יכולת להרגישה כך אצל בודדים בלבד. שמחה היה אחד האנשים שבמבט ראשון הרגשת שלפניך עומד אדם שכולו תוסס וכולו ער לקראת הבאות. תמיד היה מוכן לעזור לך ולייעץ בכל העניינים שהיו מנת חלקנו יום יום במחנה.
והנה תקופה קרובה יותר - פרשת בית הסוהר. כידוע, נאסרנו יחד בסביבת בית הערבה. הפרשה כולה תוארה בעתונות ואין צורך לחזור עליה. אסתפק בתיאור התפקיד ששמחה מילא בבית הסוהר. כאשר הוכנסנו לכלא נגלה לעינינו עולם חדש עם מושגים חדשים, שהאדם מבחוץ שאינו מתנסה בעצמו, אינו יכול להבינם וממילא קשה לו ההסתגלות אליהם. בפרק זמן של ישיבתו 20 חודש בבית הסוהר, שוב התלבט שמחה כאיש החברה וכחבר המעצב את דמותה. כולנו אהבנו וחבבנו את שמחה'לה, כאדם וכחבר לצרה כאחת. כספורטאי הצטיין גם בבית הסוהר והערצת האסירים אליו היתה ללא גבול, בלילות בעת שהיינו שוכבים במיטות היה מוחו חושב על הבית ועל שלום הוריו ואחיותיו. היה מלא דאגות בקשר לשלום בבית, אבל לא היה דואג לעצמו, אלה תמיד לאחרים ולכן הערצנו אותו.
ועתה כאשר הגיעה הידיעה על מותו כאילו נקרע הלב לגזרים. נפל האיש, על משמרתו נפל, בן אהוב להוריו היקרים, חבר יקר ובן נאמן למולדת.
בתקומת הארץ נמצא ניחומים.
שמואל ללקין
חברו למאסר ולנשק
מתוך חוברת שהוצאה לזכרו
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח