אהבנו אותך שמחה'לה, אהבנו שובבות נעורים שלך ובת צחוקך המלבבת. אהבנו אותך כי היית חברי כל כך, כי היית נחמד ועליז וטוב לב.
זוכרים אנו את הימים שעשינו יחד, בבית הספר, בתנועה. אותם הימים היפים הצופנים בחובם את סער הנעורים, ואותך לא נשכח, שמחה'לה, בטיולים ובמחנות, במשחקים ופעולות היית תמיד ראשון, תמיד כה סוער ומלא חיים.
והנה חלפו הימים - ואתה בפלמ"ח. הופתענו, לא האמנו כי בגרת כל כך - "צריך ללכת" אמרת - והלכת. ואנו ידענו כי גם שם היית ראשון לכל דבר נועז ושש אלי כל פכולה. ביקרנוך בבית הכלא, ראינוך נושא כובד אחריות כבדה - ובגאון. פניך הפיקו אמונה ובטחון, כשחיוכך המצודד נסוך עליהן.
ועכשיו הלכת לבלי שוב...
אפס "המוות איננו ולא כלום, נורא ואיום הוא העדרם של החיים".
ואנו הן כה אהבנו שובבות שבך, ובת צחוקך המלבבת ולבך הטוב ואתה לא תשוב עוד...
דומם נשחה על קברך שמחה'לה.
רק ליבותינו בוכים...
אהרלה טנטורה
מתוך חוברת שהוצאה לזכרו
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח