ליל ה- 17 באוקטובר
גדוד 51 החל את התקפתו על מוצבי הצומת בשעה 21.30 ובשעה 01.00 כבש את משלט 113. בעקבות זאת החלה פלוגה מהגדוד להתקדם לכיוון מוצבי הצומת ותקפה אותם. לאחר קרב קשה הצליחה לכבוש את המשלט הדרומי, ואילו הצפוני נותר בידי המצרים. כובשי המשלט הדרומי הצליחו להדוף התקפת-נגד והחזיקו בו, למרות שנותר, למעשה, מבודד בשטח.
17 באוקטובר
לפנות ערב הופגז משלט 113 ולאחר-מכן הותקף מהאוויר.חטיבת 'יפתח' ניהלה קרבות קשים באזור ‘טריז’ בית-חנון, בניסיון למנוע מהמצרים להעביר שיירות בכביש. הכוח היה נתון להפגזות קשות ונגרמו לו אבידות, בעיקר מפגזי 'שרפנל', מאחר שלעמדות שהכין לא היה כיסוי-ראש. חטיבת 'עודד' הועברה מצפון הארץ לחזית הדרום, כדי להוסיף כוח למבצע.
ביום זה ביקר דוד בן-גוריון (ראש-הממשלה ושר-הביטחון) בחזית.מפקד החזית קבע כי לאחר הפריצה לנגב, יתמקדו הכוחות בכיבוש באר-שבע: העיירה ישבה על צומת דרכים וכיבושה יאפשר פיתוח מבצעים נוספים להרחבת השליטה בנגב; באר-שבע נראתה מטרה נוחה יותר מאשר עזה. המשימה הוטלה על חטיבת הנגב ומיפקדת החטיבה החלה לתכנן את כיבוש באר-שבע.
ליל ה- 18 באוקטובר
מפקד החזית תיכנן לבצע בלילה זה את ההבקעה העיקרית, באזור 'הצומת', בכוח של שתי חטיבות: 'גבעתי' תכבוש את מוצבי כאוכבה ו'יפתח' את משלט 138 ליד חוליקאת.
פלוגה שצורפה לגדוד 51 כבשה את מוצב הצומת הצפוני. גדוד 54 תפס את משלטי כאוכבה, שנמצאו ריקים.
פלוגה מהגדוד הראשון של 'יפתח' תקפה את משלט 138 , אך לנוכח אש המגינים המצרים, ולאחר שמפקדה נפגע , נאלצה כעבור מספר שעות לסגת.
באזור ‘טריז’ בית-חנון נתפס משלט נוסף, קרוב יותר לכביש.
18 באוקטובר
בעקבות כישלון ההתקפה על חוליקאת, התעוררה השאלה היכן לבצע ניסיון נוסף לפרוץ את הדרך לנגב. מפקד החזית החליט להתמקד בציר הכביש. הוא הטיל על גדוד 52 לתקוף ולכבוש את משלטי חוליקאת.
גדוד 54 כבש במשך היום את הכפר בית-תימא, שהמצרים נטשו.
באזור ה’טריז’ התחוללו קרבות בין יחידות של משוריינים והמצרים המשיכו להעביר שיירות בין מג'דל לעזה תוך כדי ספיגת אבידות.
במטה חזית הדרום ברוחמה החל הדיון בשאלה איזה יעד מרכזי נוסף יש לקבוע, לנוכח הידיעה שמועצת-הביטחון של האו"ם עומדת להכריז על הפסקת-אש נוספת. יגאל אלון הציג את הברירה: לכבוש את עזה או את באר-שבע. מולה כהן (מח"ט 'יפתח') העדיף את עזה ואילו נחום שריג (מח"ט 'הנגב') את באר-שבע. יגאל תמך בכיבוש באר-שבע משתי סיבות:
1. כיבוש באר-שבע יסלול את הדרך לכיבוש הנגב כולו, עד אילת, יאפשר פריצה לסיני באיגוף מדרום, וכן פריצה להר חברון.
2. יגאל העריך כי לכיבוש באר-שבע יידרשו מספר שעות בלבד, ואילו לכיבוש עזה יידרשו מספר ימים, והחלטת מועצת-הביטחון עלולה לקטוע את המהלך לפני שיושלם.
בהמשך טען מולה כהן כי לדעתו אין חטיבת הנגב מסוגלת לכבוש את באר-שבע, בעיקר לנוכח הפיזור של כוחותיה. יגאל קבע כי חטיבת 'יפתח' תבצע התקפת-הסחה על עזה, כדי ליצור רושם שזו מטרת המבצע, ואילו חטיבת הנגב תבצע את ההתקפה על באר-שבע.