מלחמת-ההתשה הפכה לעובדה. הקרבות הארטילריים התפשטו מתעלת סואץ לגבול ירדן, לגבול הסורי ועד הגבול הלבנוני הגיעו. "המלחמה שלאחר המלחמה", היתה מלחמתם המובהקת של התותחנים. לא רק של קציני התצפית הקדמיים, של קציני הקישור שישבו בקו הראשון, כמו סגן פיקמן ז"ל, אלא גם של התותחנים והעמדות. אלה שעמסו על כתפיהם את הימים הקשים של המלחמה האפורה, אלה שהיו צונחים וכמעט נרדמים על יד קני התותחים, בימים שבהם "ירו כמו מטורפים".
סוללת התותחים המתנייעים (155 מ"מ), הגיעה זה מקרוב לקו ותפסה את העמדות בגיזרה הדרומית של תעלת-סואץ. היתה זו סוללה וותיקת קרבות. אחד מחייליה, רב-טוראי מאיר מרדלר, יליד רומניה, מכונאי תושב חיפה, כבר יכול היה לזקוף לזכותו 6 חודשי שירות בסיני שכללו תקריות רבות. מכונאי רכב, מאותו סוג של לוחמים קשורים במעללי גבורה מפוארים, כמו שהוא עצמו אומר: "בעת פריסה, אין לי מקום קבוע. אני מסתובב בין הצוותים לראות אם אין להם בעיות רכב. אם אין בעיות, אני עוזר להם בירי".
ב-8 בספטמבר 1969, בתקרית אש, שבה ספגה הסוללה כמות אדירה של פגזים, התגלה המכונאי הצעיר כאדם, שיודע לקחת את העניינים לידיים בשעת צרה. מספר מפקד הסוללה: "חטפנו אז אש נגד סוללתית. פגז אחד פגע באחת העמדות והיו לנו מספר נפגעים. הקצין במקום ביקש הליקופטר לפינוים. טיפלתי בדבר, כשלפתע ראיתי התפוצצות ואחריה להבה, ממש ליד העמדה. מסתבר שאחד התותחים המתנייעים נדלק".
מאיר מרדלר, נמצא אותה שעה בעמדה חפורה, שלידה נפגע התותח. הוא עצמו סיפר לאחר מכן: "הייתי עסוק בתדלוק אותו תותח. כאשר החלה ההפגזה, נמלטתי אל העמדה, שהיתה מרוחקת כמה עשרות מטרים מן התותח וחיכיתי שם עד שתסתיים ההפגזה. ואז נדלק התותח. זו לא היתה פגיעה ראשונה. רסיסים של פגז פגעו בחומר הנפץ שהיה בחלק האחורי של התותח והוא התחיל לבעור".
מאיר היה במקום מוגן. לכאורה יכול היה להישאר שם. אבל בלי לחכות לפקודה, זינק מן המחפורת, נחפז אל הכלי הבוער. עימו רץ גם סגן-משנה שהיה במקום. מאיר הגיע ראשון אל התותח, נכנס לתא הנהג וחילץ מתוכו את הנהג הפצוע. מאוחר יותר סיפר מאיר: "הקצין אמר שזה יהיה טוב להרחיק את התותח המתנייע אל מעבר לגבעה. שם לא יהיה חשוף לאש המצרית, ואם יתפוצץ, לא יסכן שם את האנשים בעמדה הסמוכה".
מאיר טיפס על התותח המתנייע, כדי לוודא שלא נשארו שם פצועים. הוא הבחין שכמות ניכרת של פגזים עדדין נותרה במזווה הפגזים. האש שאחזה ברכב, התפשטה במהירות אל עבר הפגזים, לקראת התפוצצות מחרידה.
מאיר חזר אל תא הנהג, התניע את המנוע, ובהילוך אחורי איטי, נהג את הכלי מעבר לגבעה, אל מחוץ לשטח המופגז על-ידי האוייב.
"הנסיעה היתה נוראית. היא נמשכה 5 ואולי 10 דקות. אני לא זוכר בדיוק", מספר מאיר, "חשבתי - אולי יתפוצץ אולי לא". לאחר מכן, כאשר הביא את התותח למקום מבטחים, הסתער עליו עם מטף כיבוי והצליח לכבות את השריפה, קודם הגיעה אל הפגזים ופיצוץ התותח כולו.
"אחר כך, הגיעו הרבה חבר'ה וכולם אמרו 'כל הכבוד'. אני לא חושב שעשיתי משהו מיוחד, גם לא התרגשתי ביותר..." - מספר רב-טוראי מאיר מרדלר, שזכה בגין מעשהו, לציון לשבח, מטעם מפקד גייסות השריון, על אומץ לב, על קור רוח, על תושייה ומסירות, מעל ומעבר לתפקיד.