המסור
נולד בארץ בחודש תמוז ה'תרפ"ח. בן שלוש עלה עם הוריו לייסד את מושב ירקונה, ופה קיבל את חינוכו מגן הילדים עד כיתה ט'. בעודו נער, תלמיד ביה"ס, נתייתם מאביו, עזב את הלימודים ונטה שכם לשאת בעול הפרנסה. הוא החל עובד במוסך. קשה היתה העבודה ומייגת אבל הוא, בהיר העיניים והשיער, עמל כשחיוך ילדותי נסוך על פניו. עדנת נפשו ונועם הליכותיו לא עזבוהו אף בעבודתו המפרכת. וידע נער רך זה לאמץ בערבים את שארית כוחותיו כדי להשתלם בלימודים, להשתתף בפעולות הגדנ"ע, לעסוק בספורט. ההצלחה האירה לו פנים, והוא נחבא אל הכלים.
בימי ה"מאבק" התמסר צבי בלילות לפעולות שבמחתרת, ובבוא השעה, עת נחלצו צעירינו להגן על מפעלנו, אבדה מנוחת נפשו: לא ידע עלם זה, עדין הנפש, איכה יטוש את אמו ואחיו הקטן; אבל בו בזמן לא נתנה דמי לו זעקת המולדת. קודר התהלך, עד שהוכרעה הכף: בנפול הל"ה על הרי יהודה בא הביתה והודיע ברורות: "הם נפלו, ואני הולך למלא את מקומם". וילך.
מקרב לקרב הלך, ותמיד שוקט ובוטח כשחיוך תמים מלווהו. באיזו שטות נכנס הביתה בשובו מקרב לטרון, שבו התגלו לעין כל יכולתו הקרבית, אומץ לבו ומסירותו. בקרב הסובבים אותו אז עמד בשלווה וקור רוח, וצחצח את נעליו המאובקות, כאילו חזר מטיול רגיל. במלים ספורות, מלוות חיוך, דחה והזים את מבול השאלות והשמועות שבפי כול. מקרב לקרב הלך כמעט בלי הפסק - ובמאבק הקשה על קולה, בשבת י' בתמוז ה'תש"ח, נפל.
ר'. י'
ירקונה, מרחשון, תש"ט