נפלת כגבור, צביקה. זה העומד על ידך, אחיך הוא העומד ובוכה בכי מר. צביקה, את הרובה אשר נתת לי ואת הרימונים - אנקום בהם כשאגדל. אנקום את דמך הנקי אשר נשפך. אוסיף ללכת בדרכך עד אשר יבוא יום הנצחון לעמנו, ליהודי הנודד. ואם לא יעלה בידי לגאול את דמך אשר נשפך, אשכב על ידך, צביקה. אזכור לעולם, שהיה לי אח מסור למשפחתו ומסור למולדת. צביקה, נפלת. ידעת על מה. לא סתם אלא על שחרור המולדת, מולדת ישראל. ביום שבו נפלת, הרי זה יום הולדתך העשרים. אני זוכר איך אמרת: אמא, תזכרי את היום, את יום הולדתי העשרים.
שלום, שלום, שלום לעולם.
אחיך