בית-הסוהר המרכזי - קהיר
שלום רב לכם הורי היקרים,
אני כותב לכם מכתב זה מתא הכלא בארץ זרה. בוודאי דאגתם מאוד כאשר קראתם בעיתונות בארץ על נפילתי בשבי. אבל הריני יכול להבטיח לכם כי אני בריא ושלם וכי היחס הניתן לי בבית הסוהר הוא מצוין.
ברגעים הראשונים לאחר מאסרי הייתי קצת מדוכא; אבל עכשיו אני שקט לגמרי ומצפוני נקי מפני שיש לי הרגשה שמילאתי את חובתי. כחייל נשלחתי לחזית ונפלתי בשבי, וצריך לדעת לא רק איך להילחם אלא גם איך ליפול. אני שמח לעמוד במבחן זה, מפני שעכשיו, יותר מאשר בכל רגע אחר בחיי, אני בטוח בצדקת רעיונותיי; מפני שהאידיאל שלי הוא רעיון האמת. וסוף האמת לנצח.
אני נכון לכול. בוודאי כאב לכם מאוד הדבר לקרוא בעיתון על בנכם בנסיבות שכאלה. אבל עליכם להתגאות על כך שלוחם חירות הוא בן למשפחתכם.
גם אתם, הורי היקרים, חייבים לדעת להקריב ברצון את בנכם למען המלחמה לחירות. משום שאין דבר היקר מן החופש. החירות היא הדבר היקר ביותר בחיים.
יום יבוא, הורי היקרים - ואני מקווה כי קרוב היום - כאשר יתנוסס הדגל העברי מעל הרי ירושלים והחופש ישרור בכל ערי הארץ, ואמהות ואבות ישמחו בילדיהם מתוך חירות ודרור.
אני מבקש מכם לא לדאוג לי יותר מדי, ואני מאחל לכם כל טוב וכי תזכו לראות בימינו בשחרור ירושלים.
אני מצפה לידיעות מכם, כתבו לי במהרה מה שלומכם.
בנכם האוהב, אליהו