טוראי יהודה קן דרור ז"ל

קורות חיים

בן שלמה ושמחה. נולד ביום ה' באדר א' תרצ"ה (8.2.1935) בירושלים. סיים את לימודיו בתיכון ערב מקצועי. מקצועו היה גננות. עבד והרויח את לחמו מגיל צעיר.

אחיו הבכור - אלי - נפל במלחמת השחרור בקרב על הקסטל.

יהודה גויס לצה"ל בדצמבר 1953, והתנדב לצנחנים. במשך כל תקופת שרותו ציינה אותו הנאמנות לתפקידו ולמשימותיו. היה שתקן והמעשה היה בשבילו העיקר. היתה לו משמעת עצמית חזקה וידע לדרוש מעצמו וגם לתת את המכסימום.

באמצע שרותו פרצה מערכת סיני. גיבור מופלא היה יהודה - ומעשהו הבא, שהיה מעשהו האחרון, יוכיח: מפקד יחידתו, סא"ל אהרון דוידי, ביקש מתנדב לנסוע לתוך הוואדי כדי למשוך אליו את אש המצרים, ולאתר את עמדותיהם הסמויות מן העין. התנדבו יאיר תל צור, רפול, משה ושדי, חיים, רפי אפרתי ויהודה קן דרור. התנדבותם של שני הקצינים נדחתה בגלל היותם מפקדי יחידות, ואילו ליהודה הוסבר שהסיכון הוא עצום. יהודה לא הסס, התנדב מייד, ויצא בנסיעה חפוזה בג'יפ. הוא שעט קדימה ללא היסוס, כי ידע שיש בכך כדי להציל חיי אחרים. הוא עבר את מעבר המיתלה בגפו, וכל אותה שעה משך אליו את תשומת-לב האויבים המתחבאים ברכסים ובמדרונות, כדי לשלוח בו את אשם מן המארב. גופו נוקב ככברה, עד כי אבדה שליטתו בהגה, אך הג'יפ המשיך לדהור קדימה עד שניצב דום.

אז צנח יהודה מתוך הג'יפ המנוקב והטיל עצמו החוצה על קרקע קשה והאש עודנה משתוללת מעליו. אט-אט התקרב לצד הדרך והתחפר בתעלה - ועם רדת הלילה נתגלה יהודה כמעט באפיסת כוחות כשהוא מתפתל בכאביו לעיני חבריו לשורה, שהיו בטוחים כי בשעת נסיעתו מצא את מותו וחשבוהו להרוג.

אולם רק כעבור חודשיים בערך, אחרי מאבק קשה עם המוות, ביום א' בשבט תשי"ז (3.1.1957), נשם יהודה את האחרונה בנשימותיו ומת מפצעיו.

הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים.

גדלות הנפש שלו נתגלתה בבית החולים, שם שכב וסבל יסורים נוראים, הוא היה זה שהרגיע את בני משפחתו ואת ידידיו כדי להפחית מדאגתם.

הרמטכ"ל, רב-אלוף משה דיין, ציין אותו לשבח על התנדבותו, על אומץ לבו ועל חירוף נפשו הבלתי רגילים תחת אש קטלנית בקרב. זכרו הועלה בספרו של אורי מילשטיין, "מלחמות הצנחנים".

בחודש ניסן תשל"ג העניק שר הבטחון משה דיין למשפחתו את עיטור הגבורה, על גילוי אומץ הלב הנדיר שהפגין יהודה. יהי זכרו ברוך.