קורות חיים
זלמן זכה להימנות עם הלוחמים, שפרצו את חומות כלא עכו, קראו דרור לאחיהם הלוחמים, והוכיחו שוב לשלטון הכובש כי לא יעמוד לו כוחו בהתמודדות עם אנשים, אשר החרות היא להם הראשונה והיקרה במטרות. אולם פריצת כלא עכו היתה פעולתו האחרונה.
בשל מבנה גופו הגבוה והמוצק ובשל ארשת פניו, ששיוו לו מראה דומה לזה של חייל בריטי, נבחר על ידי מפקד הפעולה - דב כהן - לשבת עמו בג'יפ. בזריזות ובתבונה סייע בידי דב במיקוש כבישי הגישה לבית הכלא, ובעוז-רוח עמד בקרב עם כוחות האויב, שניסו לסכל את הבריחה. בדרך הנסיגה נכנסו נוסעי הג'יפ בקרב עם יחידת-משמר בריטית. בחילופי היריות נהרג דב, והמכונית, שפנתה בעיקול חד, סטתה מן הכביש. מעוצם התנופה נפלו דב ההרוג וזלמן, שהיה פצוע בידו, מן המכונית. את פני החיילים הבריטיים שניסו לשבותו, קידם זלמן במטר אש, ועד צאת נשמתו לא הרפתה אצבעו מהדק תת- המקלע.
מילדותו ספג זלמן את האהבה לעם ולמולדת - אהבה, אשר הביאתהו אל שורות הלוחמים והפיחה בו רוח גבורה לצאת בנשק מול אויב וללחום עד לנשמתו האחרונה.
אביו - מוותיקיה ובוניה של ת"א - ואמו - בת למשפחת ביל"ויים ממייסדי חדרה - הם אשר שקדו על הקניית הערכים הלאומיים לילדיהם.
אחר שסיים זלמן את לימודיו בביה"ס היסודי "בלפור", נכנס לחיי עבודה. תודות לזריזות ידיו ולמהירות תפיסתו, הפך, תוך זמן קצר, למסגר מכני מעולה. כדי להשלים את ידיעותיו, הקדיש הרבה מזמנו ללימודים, מתוך ספרים טכניים.
באותם הימים - בן שש-עשרה היה - עבר מבית"ר אל שורות אצ"ל. כשנתיים עסק במילוי תפקידים שונים במחלקת התעמולה, ולאחר מכן הועבר לחיל הקרב. הוא השתתף בהתקפה על מבצר משטרת רמת-גן ובפעולות חבלה במסילות הברזל ובכבישי הארץ.
פרט לעובדה שנעדר לעתים מביתו וממקום עבודתו, לא חש איש בפעילותו הענפה. כתמיד הוסיף להתרחק מגינונים חיצוניים, הצניע לכת, מיעט בדיבור ובילה את זמנו הפנוי בקריאה או בחברת חבריו, שלהם היה מסור בלב ונפש.