קורות חיים
בן שרה ומרדכי. נולד בי"ט בתמוז תרפ"ד (21.7.1924)בתל-אביב. למד בבית-הספר היסודי "תל-נורדאו" וסיימו בשנת 1938. את לימודיו התיכוניים סיים בהצטיינות בבית-הספר למסחר "גאולה". היה אהוב על חבריו ומוריו, ובעדות אחד ממוריו: "הוא נמנה עם התלמידים המשובחים, עם בעלי הכשרונות המעולים, קנה את ליבות המורים במידותיו הנאות, בהתנהגותו המופתית".
גם התבלט במראהו החיצוני - חזות של בן הארץ: נמוך קומה אך מוצק, שיער סתור, עיניים מחייכות ורציניות כאחת - ובתיאורו מפי אותו מורה: "קסם לי איזה 'משהו' מיוחד שנטבע בו, שניבט הימנו. היה זה משהו צברי, מולדתי, גזעי, משהו קדום וחדיש... האמנתי בו, בייעודו למלא תפקיד חשוב בחיינו המתחדשים".
בדברים שאמר בטקס סיום בית-הספר העממי הבטיח שמואל בין השאר: "כל עוד רוחנו בנו נשמור על כבוד ישראל ועל התגשמות חזונו בארצו... אנחנו נהיה לאנשים מועילים לארץ ולעם ישראל הבונה את ארצו".
בשנת 1942 יצא עם כל בני כיתתו ל"שנת שירות" בחפצי-בה שבעמק, שם נקלט היטב בעבודה ואף מונה לאחראי על התלמידים העובדים. מחלת הקדחת שפקדה אותו קטעה את שהותו בחפצי-בה והוא נאלץ לשוב לבית הוריו. לימים התגייס לנוטרות ועלה לגליל להיות שומר גבולות בכפר גלעדי. בשנת 1945, לאחר שירות של שנה ומחצה בתפקידו, השתחרר והתקבל לטכניון בחיפה ללימוד הנדסת דרכים ובניין וכילכל עצמו בעבודת שמירה בבית מלון.
בחיפה הצטרף למחתרת לח"י, ועד מהרה היה מפעילי הלוחמים.
בי"ח בסיון תש"ו (17.6.1946) השתתף ביחידה שיצאה להתקיף כדי להרוס את בתי המלאכה של הרכבות במפרץ חיפה. המתקיפים פרצו לשטח בתי המלאכה ופוצצו בו מיתקנים מרכזיים, אבל בשעת הנסיגה נתקלו במארב צבאי ובקרב שהתפתח במקום נהרגו 11 לוחמים, אריה ביניהם.
הוא הובא למנוחות בבית העלמין של חיפה.
משפחתו הוציאה לאור לזכרו ספר בשם "שמואל צוקרמן, יד לזכרו" ובו מפרי עטו ומדברי מוריו; כן פורסמו מאמרים לזכרו ב"מתוכנו יצאו" לזכר נופלי בית הספר "תל-נורדאו" ; אחרי קום מדינת ישראל הוקמה במבואות קריית אתא אנדרטה לזכר הנופלים בפעולת הרכבת.