מאיר בלקינד ז"ל

קורות חיים

בן פנינה ושמשון. אח לימימה, ישי, איתן, מאירה, שפרה ונעמן ז"ל. אמו הייתה בתו של א.מ. פריימן, מעשרת מייסדיה הראשונים של ראשון לציון, ואביו היה איש ביל"ו. מאיר נולד ביום ט"ו בשבט תרס"ג (13.3.1903) בראשון לציון.

ילדותו של מאיר עברה עליו במושבה ואת חינוכו קיבל בגן הילדים ובבית-הספר העבריים הראשונים בארץ וביסודי למד בבית ספר "חביב" במושבה. היה נער יפה תואר ומלא חיים וחביב על מכריו. חיבה מיוחדת נודעה ממנו למשק החקלאי והוא עבד בכרמי אביו ובענף הטבק.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה, בעקבות פרשת ניל"י, התורכים אסרו את שמשון בלקינד ורעייתו והועברו לכלא ברמלה וילדיהם נותרו לבדם. מאיר היה אז בן שלוש עשרה והלך יום יום ברגל אל רמלה הערבית לבקר את משפחתו ולהביא להם מזון. בזמן שהיו בכלא, נגנבו מהחצר בעלי החיים ומהמרתף - צורכי המזון והילדים סבלו ממצוקה רבה. וכשחזרו ההורים מהכלא לאחר חודש ימים, הוכרז במושבה חרם על משפחת בלקינד בשל פעילותם של שני הבנים, נעמן ואיתן, בניל"י. האח הבכור נעמן נתפס והועלה לגרדום בדמשק בשנת 1917.

מנעוריו, מאיר היה פעיל ב"הגנה" ובגיל 15, אחרי מאורעות תל חי, בשנת התרע"ט, 1919, העביר מסרפנד על גבי עגלה רתומה לפרדות, נשק אל טרומפלדור ואנשיו בתל חי שבגליל. כעבור שנה התנדב ל"משטרה המעולה" ושירת בה שנתיים במטרה להילחם בפורעים הערביים. בגיל 16 התקבל כשוטר רוכב והשתתף בטיהור מחוז שכם וסביבות ראש פינה מהשודדים. משהסתיים שירותו, חזר לעבוד במשק הוריו בראשון לציון.

מאיר נמנה עם מקימי אגודת הספורט "מכבי נורדיה" והיה חבר פעיל ב"מכבי" וניגן בתזמורת המושבה. בשנת 1928, בשל המשבר הכלכלי בארץ, בימי העלייה הרביעית, יצא לתקופת מה לדרום-אפריקה כדי לעבוד. מאיר התבלט שם כצייד וכקלעי והשתתף כזמר בהצגות אופרה של להקת חובבים.

עם שובו לארץ בהשתדלותו של דודו יהושע חנקין נשלח להשתלם בספרד בחקלאות ללמוד שם את מקצוע הפרדסנות ובייחוד בענף ההדרים. בתום לימודיו, התמנה למשגיח ולמנהל של חוות "אוצר חנקין" ליד קלקיליה. הוא רכש ידידים רבים בקרב הערבים והוא סייע להם בהובלת חומרים שהתקשו בהשגתם.

בשנת 1936 עם החמרת המצב הביטחוני בארץ, העביר מאיר את אשתו ההרה לראשון לציון. הוא עצמו סירב לעזוב את המשק בטענה ש"אין עוזבים משק יהודי הפקר" על אף דרישות מצד מוסדות הישוב. מאיר נסע יום יום לכפר סבא להביא אוכל לפועליו.

באחד מימי אלול תרצ''ו הגיעה מן החווה ידיעה טלפונית ולפיה מתוכננת התקפה על עובדיה. מאיר יצא לשם מיד, כל הלילה עמד על המשמר. ולמחרת, בערב שבת ג' באלול תרצ"ו (21.8.1936), עם סיום העבודה, יצאו העובדים במשאית בדרכם לכפר סבא. במרחק של 300 מטרים מהחווה נתקלו במחסום אבנים ואש הומטרה עליהם משני צדי הדרך. נהג המשאית נהרג במקום. מאיר הספיק לירות שני כדורים מרובה הציד שהיה בידו אך נפגע מכדור בליבו ונהרג גם הוא. שאר הנוסעים נפגעו אף הם. לשמע היריות יצאו מן החווה שלושה נוטרים. אחר מהם נהרג מיד וחבריו נסוגו וביקשו עזרה מכפר סבא. התוקפים שסבורים היו כי כולם נהרגו, הסתלקו מן המקום וכך ניצלו שלושה נוסעים. כוח צבאי שהגיע מכפר סבא חילץ את הנפגעים. מאיר נמצא יושב רכון ליד ההגה, רובהו עדיין מכוון בידו.

הוא הובא למנוחת עולם בבית העלמין של ראשון לציון בחלקת קברי משפחת בלקינד ליד קבר אחיו נעמן. הותיר אחריו: הורים- שמשון ופנינה, אישה- לאה, בת- מאירה וחמישה אחים: ימימה, ישי, איתן, מאירה ושפרה.

הונצח בספר "יזכור" מטעם מכון ז'בוטינסקי, בחוברת לציון חללי כפר סבא והסביבה, בספרים "דם ואש" ו"מאורעות תרצ"ו" ובחוברת זיכרון מטעם "כופר הישוב". בעיתונים "דבר" ו"הארץ" התפרסמו רשימות לזכרו.