טוראי איתמר גולבס ז"ל

קורות חיים

בן יהודה וחנה, בני העליה השלישית, מחלוצי ליטא. נולד ב-י' סיוון תר"צ (6.6.1930) בתל-אביב. בסיימו את בית-הספר העממי פנה לעבודה ולמלאכה. עבד במקצוע הארנקים, אך משלא מצא בו סיפוק השתלם ועבד כנגר.

בן מסור ואוהב. שמח והתגאה שיכול להביא את כל משכורתו הביתה. יפה תואר, חסון, אוהב פשטות וצנוע. לא אהב סמלי שררה ומדים ונהג לומר: כל הכבוד באדם פנימה. אין הבדל כיצד מתלבשים זה איננו קובע, העיקר להיות אדם ולמלא את המוטל.

היה ספורטאי מצוין. נהג לרחוץ בים ולהפליג למרחקים, בקיץ ובחורף.

בגיל 16 נכנס ל"הגנה". מילא כל תפקיד שהוטל עליו שם בהתלהבות ובמסירות. בצעירותו אמר לאביו:"כנראה, שאבות אבותינו ידעו את סוד ההקרבה למען דבר נעלה - סמל לדורות הבאים. היה סמוך ובטוח שהדור הצעיר יקיים את המוטל עליו ולא יכזיב - בינהם גם אנוכי".

למחרת ה-29 בנובמבר 1947 התיצב לדגל ובמשך זמן קצר התמחה כחבלן והיה קצין חבלה באחד מגדודי הפלמ"ח. השתתף בפיצוץ משטרת לטרון ונפצע קשה. דאגתו העיקרית בשעת היפצעו נתונה היתה להוריו. עת התפתל ביסוריו כתב להם מכתב כי שלומו טוב ושלא ידאגו לו. עוד טרם הספיק להחלים הפסיק את חופשתו ושב ליחידתו. "להבריא אוכל לאחר הנצחון" אמר להוריו שניסו להשפיע עליו כי יישאר לפחות עד הבראתו. היה מוכן אלי כל פעולה נועזת על מנת לקחת חבל בשחרור הדרך לירושלים ופריצתה. "דרך זו היא שאלת חיים לנו. אנחנו עולים לכבוש ולשחרר את הדרך לירושלים, אנחנו נצליח ויהי מה " היה אומר.

חבריו ומפקדיו הרגישו הרגשת ביטחון כשיצא איתם לפעולה. מסירותו היתה ללא גבול, הבחור העליז כך כינוהו חבריו, תמיד במצב רוח טוב. כן אכל, לא אכל, נח או לא נח, מצב רוחו היה תמיד עליז ושמח.

נפל בדרך לירושלים, בסביבות אבו-גוש סריס, ביום י"ז בתמוז תש"ח (24.7.1948) והובא לקבורה בקבר אחים בקרית-ענבים.