ישראל ברקוביץ ז"ל

קורות חיים

בן חנוך ולאה. נולד בי"ג בכסלו תרפ"ט בשכונת מונטיפיורי שליד תל אביב. למד בבית הספר העירוני על שם "אחד-העם" ובבית הספר "גאולה". היה תלמיד שקט, צנוע וחרוץ, והצטיין בלימודים. רעיו אהבוהו על יושר לבו ונכונותו להגיש עזרה לזקוק לה. בעיקר אהב את התנ"ך ושבילי הארץ היו נהירים לו. כשחזר פעם ממסע ממושך באזור הנגב, ים המלח ומצדה, ידע לתאר כל מכתש, כל הר ולכנות כל צמח בשמו.

בן 15 הצטרף אל שורות הגדנ"ע ומשם עבר לחי"ש. היה בין התלמידים המעטים בני גילו בבית הספר התיכון שהצטרפו לפלמ"ח עם גמר לימודיהם. עם גיוסו נשלח לכפר-רופין, בו שהה שנה וחצי, ואחר כך יצא לקורס בדליה.

כבן 19 עלה לדרגת מפקד מחלקה. ישראל לא רצה להתגייס לצבא הבריטי ונשאר "פלמ"חניק אלמוני". את מרבית ימיו בפלמ"ח הקדיש לאימונים, לסיורים ולשמירה על צינור המים בנגב. ראה בימים ההם את כל קשיי העמידה של ישובים עבריים מבודדים בנגב, בקרב שבטי הבדואים הרבים, אבל עם הקמת המדינה צפה בבטחון לעתיד:" אם יבואו נלמדם לקח, שיספרוהו לנכדיהם ולניניהם"...

אך ישראל לא זכה לראות בהתגשמות חזון הנגב המשוחרר. ב-13 בדצמבר 1947 נשלח עם 4 מחבריו לסיור בקו המים בין תקומה וצאלים ושם נפל. ב-28.5.1953 הועברו עצמותיו לנחלת יצחק.