סרן אמנון חורש חרש ז"ל

קורות חיים

בן שמעון וסטלה. נולד ביום כ' בכסלו תשי"ד (27.11.1953) בחיפה. כשהיה בן שנתיים, עברה המשפחה לקרית-מוצקין. שם סיים את לימודיו בבית- הספר היסודי 'ויצמן'. הוא החליט להצטרף לפנימייה הצבאית על-אף התנגדות הוריו. הוא שהה בפנימייה הצבאית שלוש שנים ומעולם לא סיפר לאיש על קשייו שם, ובתום פרק-זמן זה חזר לקרית-מוצקין כדי ללמוד שם בבית-ספר התיכון, במגמה הריאלית. באותה עת שימש כיושב-ראש מועצת התלמידים והיה פעיל מאוד בענייני בית-הספר. עיסוקיו הרבים והמגוונים לא הפריעו לו להצטיין בלימודיו, במיוחד בלימודי המתמטיקה והפיסיקה. לאמנון היו 'ידי-זהב'. הוא עסק כמעט בכל מלאכה והצליח מאוד בנגרות. רוב עבודות הנגרות שבביתו היו מעשה-ידיו. שעות רבות הקדיש לקריאה ולהאזנה למוסיקה, אך את רוב-זמנו בילה בפעילויות שבתנועת-הנוער 'מחנות העולים' ובמועדון הטכני שבקרית-מוצקין. חברים רבים היו לו, שאהבו אותו מאוד והעריכו את יושרו, מסירותו ונאמנותו. הכול ידעו שאמנון יהיה הראשון שיגיש עזרה לזולת ושתמיד יהיה מוכן לסייע ולייעץ.בתום לימודיו בבית-הספר התיכון ביקש להתקבל ללימודי הנדסת-מכונות במסגרת העתודה האקדמית - והוא נתקבל; אך באותו יום נודע לו שהוחלט לצרפו לקורס-טיס, ולכן ויתר על לימודיו.

אמנון גויס לצה"ל בשלהי יולי 1972 והוצב לחיל-האויר. הוא נשלח לקורס-טיס ולאחר שנתיים קשות סיים בהצלחה רבה. ביום 11.7.1974 הוענקו לו כנפי-טיס ודרגת סגן-משנה. כבר במהלך הקורס באה לגילוי יכולתו כטייס, כאשר לחם בזמן מלחמת יום-הכיפורים, ועל כך הוענק לו 'אות מלחמת יום-הכיפורים'. משסיים את הקורס נשלח לאחת הטייסות של חיל-האויר ושם שימש כקצין- מבצעים. מפקדיו היו מרוצים מאוד מעבודתו וראו בו קצין דייקן, יסודי, עצמאי ונמרץ. בחודש יולי 1975 הוענקה לו דרגת סגן.

אמנון שהה ביחידתו שנתיים וחצי ואחרי-כן צורף לקורס מדריכי-טיס. הוא ראה אתגר גדול בתפקיד זה ועל-אף הסיכון והעבודה הקשה החליט להגשים את שאיפתו - אך לא זכה לכך.

בסוף שנת 1976 נשא לאישה את חברתו נתנאלה, אך נישואיהם נקטעו לאחר חודשים ספורים - ביום כ"ג באייר תשל"ז, עקב אסון התרסקות המסוק בבקעת- הירדן, שבו נספה. אמנון הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבחיפה. השאיר אחריו אישה, הורים, אח ואחות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן.

במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד-היחידה: "את אמנון הכרנו מראשית דרכו בצבא; הוא בחר לשרת בחיל-האויר והתנדב לקורס-טיס. זו דרך- חיים אשר בצד הזכויות והחובות שבה, היא טומנת סיכון רב ומחייבת אומץ-לב וכוחות-נפש רבים כדי להתמודד יום-יום עם המשימות והתפקידים. אמנון שירת בחיל-האויר מתוך רצון ונכונות להשתלב בכל תפקיד שהוכשר לו. הוא שמח על ההזדמנות לשמש כמדריך באקדמיה לטיס, אך לרוע-הגורל לא זכה להעניק מכושרו ומיכולתו לחניכים. אנו נישא את זכרו ונמשיך במלאכה העצומה שהוא היה שותף לה".

משפחתו והוריו הקימו לזכרו ספרייה תורנית בבית-הכנסת 'יהודה וישראל' שבקרית-מוצקין.