טוראי דוד ברנדויין ז"ל

קורות חיים

דויד, בן יחיאל וחיה, נולד בכ"ו בסיון תרפ"ו (8.6.1926) בתל-אביב, בה עברו ימי ילדותו. אחרי סיימו כיתה ב' עבר עם הוריו לכפר-אז"ר ושם המשיך את לימודיו. הוא קיוה להמשיך בבית-ספר תיכון בשכונת ברוכוב, אך המצב החומרי אילצהו להפסיק ולעבור למלאכה (מכונאות).

הוא עבד בסרפנד במוסכי הממשלה הבריטית ואת ערביו הקדיש ללימודים. משם יצא להכשרה בקיבוץ אשדות-יעקב, הצטרף לפלמ"ח והשתתף בפעולת פיצוץ הגשרים.

ב-29 ביוני נלקח עם שאר חברי הקיבוץ לרפיח והיה עצור שם. אחרי שחרורו, עוד לפני שהספיק לפנות ללימודיו, הוכרז על המדינה ולא ארכו הימים והוא הצטרף לחבריו בהגנת המולדת.

אחותו כתבה בין יתר:"זכורתני ב-29 בנובמבר, ליל קבלת ההחלטה הגורלית באו"ם ישב איתנו ע"י הרדיו, והשתתף בשמחת הכלל. שיכורי שמחה היינו! ניגש אליי ואמר: לכי הביתה לבד, ואמרי שאיני ישן בבית. וכאשר שאלתיו מה קרה, שאל:האם חשבת שיהיה אחרת? הרי התחילה מלחמה ואין דרך אחרת. מאותו ערב חדל לישון בבית והיה ישן עם חבריו בכפר, "בריכוז".

נפל על משמרתו ב-5.1.1948, תחת מפולת בנין הקרן-הקיימת-לישראל בבית-דגון שהתפוצץ מחומר נפץ שטמנו הערבים.

בדברי הספדה כתבה בין היתר אחותו:"..באמרי לו על חבר אחד, שפחדן הוא, ענה דוד: מה פרוש פחדן? כל אחד מפחד. ההבדל הוא בזה שאחד מראה את פחדו, ונותן לפחד להשתלט עליו והשני מתגבר על הפחד, חושבת את שכשפוצצנו את הגשר לא פחדתי? לא חשבתי שיכול להיות שיקרה לי דבר? אבל גרשתי את המחשבה! ועכשיו, כלום בטוח אני שלא יקרה לי דבר? אך אני משתדל להתגבר על מחשבות כאלה ומצליח.

אחרי שבוע בדיוק, ביום א', נפל בעמדו על משמרתו בבית-דגון. החשב אותה שעה, בעמדו בליל חורף סוער, שומר על חבריו הנחים, כי משהו יקרה לו? בטוחתני שלא!"

הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בנחלת-יצחק.