תפריט נגישות

סגן דניאל דני וינגורד ז"ל

דניאל וינגורד
בן 21 בנפלו
בן בטי ושלמה
נולד ברמת גן
בכ"ח באב תשי"ב, 19/8/1952
התגייס ב-6.1.1971
שרת בחיל השריון
יחידה: חט' 401, גד' 9
נפל בקרב
בי"א בתשרי תשל"ד, 7/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: קנטרה
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: תל אביב - קרית שאול
הותיר: אב, אם ואח

קורות חיים

דניאל (דני), בן בטי ושלמה, נולד ביום כ"ח באב תשי"ב (19.8.1952) ברמת-גן. הוא למד בבית-הספר היסודי "המתמיד" ואחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון בקיבוץ נען.

דניאל היה אוהב טבע מושבע, אהב פרחים ובעלי-חיים ויותר מכל - ציפורים. הוא אהב לטייל ברחבי הארץ ולצלם את נופיה ואת אתריה, ותמיד ידע לבחור בזוויות צילום מקוריות ומיוחדות. כן אהב ספרות, שירה ומוסיקה בסגנונותיה השונים. דניאל היה פעלתני, נמרץ מאוד ושופע חיוניות. הוא העיד על עצמו: "כשאני יושב יותר מרבע שעה במקום אחד, אני מתחיל להשתעמם". וחבריו אומרים עליו, שהיה "מרקחה של עשייה, חדוות חיים. חיוכים, רגישות ואהבת חיים". תמיד היו לו רעיונות חדשים, מקוריים ולא צפויים, רבי דמיון ושובבות. הוא אהב לצחוק, היה עליז מאוד, שמח וחייכן. דבריו היו מתובלים בהומור רב, שניכר גם במכתבים להוריו ולידידיו. הוא סלד ממרות. לא אהב מסגרות נוקשות והיה עומד בעקשנות רבה על דעותיו. כל תופעה וכל עניין היה בודק לעומקם ומתוך גישה ביקורתית. כן היה הגון, רגיש מאוד למעשי עוולה ואי-צדק ומעודו לא היסס לומר את שבלבו, אפילו היו הדברים קשים ומעיקים. הוא היה מסודר מאוד ואף-על-פי-כן אהב את הניגוד.

פעם כתב על עצמו: "אני אוהב את הניגודים - כל ניגוד שהוא: העיגול מול הישר המזוות, הכהה מול הבהיר והגוונים, הזורם מול הקבוע, הניגוד - והניגוד שלו. אני אוהב את הניגודים".

דניאל היה חבר בחטיבת בני הקיבוץ המאוחד, ושנה לפני שגויס הצטרף לגרעין הבנים בעין-זיוון. דניאל גויס לצה"ל בתחילת ינואר 1971. הוא ביקש לשרת בחיל-האוויר, אך הוצב לחיל-השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס מ"כים חרמ"ש ובקורס קציני חרמ"ש.

הוא היה קצין יעיל, ממושמע, נאמן ואהוד. פקודו מספר עליו: "עליז וטוב- לב היה דני, ולפעמים נראתה לנו עליזותו כקלות דעת. לעתים היה עושה מעשים נגד רצוננו, כדי להוציאנו מהשגרה האפורה שחיינו בה. פחד לא ידע. תמיד רץ ראשון לכל משימה, ללא רגע של היסוס. לחיילים התייחס בסלחנות, ומדי פעם היה נותן יד למעשי שובבות ולצון. הוא היה אומר, שחיילים שאינם חומדים לצון, כפעם בפעם, הם חיילים גרועים. אבל תמיד ידע לקטוע את מעשי המשובה, כשהיו פוגעים בכוננות המבצעית ובמשמעת המינימלית".

הוא השתתף בפעילות מבצעית ועל כך הוענק לו "אות השירות המבצעי". בינואר 1974 עתיד היה לסיים את שירותו הסדיר ולשרת חצי שנה בשירות קבע.

כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלחה יחידתו של דניאל לחזית בסיני. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), בגזרה הצפונית, בין קנטרה לבלוזה, נפל דניאל בקרב. בראש מחלקת חרמ"ש יצא לחסל אנשי קומנדו מצריים שחדרו בדרך הים, באזור רומני, והציבו מארבים בין הגבעות. לאחר שנורה הנגמ"ש שלו באש האויב, קפץ ממנו והסתער יחיד אל עבר חיילי האויב, ואז נפגע ונהרג במקום.

הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אב, אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "במהלך הקרב דבק דני בתפקידו, תוך גילוי אומץ לב והכרה בשליחות שמילא".

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה