רב"ט בנימין כרמלי ז"ל

קורות חיים

בן יצחק וחיה. נולד בד' בתמוז תר"ף בימי מהומות ומבוכה באודיסה שברוסיה, ומאז החליטו וקיימו הוריו לדבר ביניהם רק עברית למען תהיה זאת שפת-האם של בנם.

בן שמונה חדשים טולטל עם הוריו בגניבת הגבול דרך הנהר דניסטר, ניצלו בנס מיריות החיילים הרוסים ומטביעה בנהר והגיעו לבסרביה (אז ברומניה). בשנתו הרביעית חי באוירת הכשרה לעליה, בהיות אביו מדריך בחוות חלוצים.

משעלתה המשפחה לארץ-ישראל באלול תרפ"ד למד זמן קצר בגן-הילדים בתל-אביב ואחר-כך בבית-ספר. נתגלה בו חוש מוסיקלי ובן שש התחיל ללמוד לנגן בכינור, אך הוכרח להפסיק משנשלח אביו כמורה ליבנאל. וגם כשהועבר אחר-כך לרחובות לא נמצאה לבנימין אפשרות להמשיך, וזיקתו למוסיקה נשארה כל ימיו כמשאלה שלא באה על סיפוקה. גם שאיפה להוסיף דעת כדרך אבא וסבא, נשארה בגדר שאיפה, כי ידה של המציאות החמרית הקשה הטתה אותו לדרכים אחרות. עבד בבית-החרושת "סדן" בתל-אביב, בסלילת כבישים, בהשקאת פרדסים ברחובות (שם פגעה בו מלריה טרופית) ואחר-כך כבורר פרי-הדר, ובאחרונה כמחתך יהלומים בבית-חרושת בנתניה. לפני צאתו לעבודה למד בבית-הספר החקלאי על שם כדורי. חדשים אחדים היה שם רועה-צאן ועבודה זו השרתה עליו הרגשת שלוה ואושר, אך לא מצא דרך להתערות בה.

היה ספורטאי פעיל מאד ב"מכבי" רחובות, שם עמדה לו יכלתו הספורטיבית להימלט בקפיצה מגג אל גג פני השוטרים הבריטיים שרדפו אחריו בגלל הפיצו כרוזים נגד השלטון המנדטורי בשל מעשיו כלפי מעפילי האניה "אטלנטיק". בסדר שבאורח חייו שימש מופת לרבים. משעבר לעבוד בנתניה עמד על ניגודי האינטרסים שבין מעבידים לעובדים והיה הרוח החיה בועד עובדי המפעל, אך לא העביר את הרגשת הניגודים לשטח החברתי והפוליטי והתמסר להדרכת "המכבי הצעיר" בנתניה. הקים לו קן משפחה.

משנולדה בתו הבכורה אסנת החל להביע את רחבי לבו והגיניו ביומן שכתב בצורת מכתבים אליה, שתקראם לכשתגדל ותלמד לדעת, כי "אין דבר העובד בפני הרצון". ברשימותיו אלה סיפר לה על שאיפות אנושיות ולאומיות, על נצחונות ותבוסות לספורט העברי, על מאורעות שונים ועל חלומות נעורים שלא נתגשמו. אהבתו הגדולה למשפחתו הקטנה הלהיבתו לאהבת-הקרבה למשפחתו הגדולה, וחש להתנדב להגנתה עוד לפני הגיע תור גיוסו ועל סף הולדת בתו השניה. במכתבו לאשתו לבית היולדת התנצל על מעשהו: "הלא תביני אותי - לא יכולתי אחרת. אינני רוצה שבנותינו תהיינה מועמדות כחומר לתעשית סבון; חובתי כאבא מכריחה אותי לבטח את חיי בנותינו מהזוועות האלה ולשחרר בשבילן את מולדתנו..." אך בינו לבין עצמו, ברשימה ביומנו, הביע בענין זה "אני מאמין" לאומי-אוניברסלי: להילחם להקמת המדינה למען "נוכיח לעיני כל הגויים כיצד מנהלים מדינת צדק".

בתחילה שירת כמדריך-ספורט למגויסות במחנה נתניה ואחר-כך הועבר כמ"כ ליחידה קרבית של חי"ש. סמוך להכרזת המדינה נשלח לקבוצה לפועלת-הסחה נגד כפר טירה ליד כפר-הס ושם נפל עם רבים מחבריו אור ליום 13.5.1948 נקבר בתל-מונד ב- 17.5.1948