טוראי נתן יעקבי ז"ל

קורות חיים

בן יצחק ושרה. נולד בכ"ז באדר תר"ץ בחיפה ובן שלוש עבר עם הוריו לכפר-אז"ר והתישבו שם. דבק בעבודות המשק מילדותו, חיבב והוקיר הורים ומורים וכיבד קשישים, ורק כדי לעשות נחת-רוח להוריו הסכים ללמוד אחרי גמר בית-הספר העממי עוד שלוש שנים בבית-ספר תיכוני בתל-אביב, אך גם באותן השנים מצא לו שעות פנאי לעבוד במשק. נתחבב על חבריו בשל מזגו הטוב ונכונותו לעזור לזולת.

היה חבר פעיל ומדריך בסניף המקומי של "הנוער העובד" ושקד על העלאת רמתו בחומר וברוח.

גם ב"המשמרת הצעירה" של מפא"י היה מטובי המשתלמים בידיעת תנועת העבודה ותולדותיה.

בן 16 וחצי הצטרף ליחידת הפל"ם המקומי והצטיין באימונים, אף כי היה הצעיר שבחבורה. מדצמבר 1947 השתתף עם יחידתו בהגנת כפר-אז"ר וקיבוץ "אפעל". גמר קורס של קלעים ("צלפים"). אחרי כיבוש תל-ליטוינסקי וטיהור כפרי הסביבה נדרשה יחידתו להצטרף ל"משמר העם", לשם שירותי משמר בכפרים הכבושים. אז היה נתן ראש המדברים בשם הנערים, שדרשו לצרפם ליחידה קרבית בחי"ש ודרישתם נתמלאה. למפקדו ולאמו אמר בהזדמנויות שונות: "אם תהיה פרצה באחד המקומות בארץ ואני אוכל לסתום אותה בגופי, ברצון אעשה זאת".

פעמיים נפצע וחזר בהקדם אל יחידתו. במכתביו וביומנו רשם את חויותיו בצבא, ובין השאר ציין את העובדה המופלאה בעיניו, שבניגוד לקנאותו הקודמת להשקפותיו הוא מרגיש כעת סבילות כלפי חברים חיילים בעלי השקפות אחרות. גם בחזית נשאר איש-האדמה וכשהגשם גרם צרות לו ולחבריו, התנחם "שהאדמה תרוה מים".

ביחידה הקרבית גמר בהצלחה קורס אלחוטאים, וכשהופקד לשירות במשורין היה זה נוח יותר מדי בעיניו ודרש להעבירו לשירות אלחוטאי בג'יפ.

משנתמלאה משאלתו היה יושב בג'יפ יומם ולילה וממלא את תפקידו באחריות, ובלי לשים לב לרעב ולעייפות היה ממשיך בשירותו ומסרב למסור את מקומו עד שיוחלף באדם מאומן כראוי.

בהסתערו עם יחידתו לחלץ יחידה אחרת מטבעת-מצור - קפץ וירד מהג'יפ לעזרת חבר פצוע ונשא אותו על גבו, וכדורי האויב פגעו בשניהם ושם נפלו ליד עיראק אלמנשיה ביום כ"ו בכסלו תש"ט (28.12.1948). נקבר בנחלת-יצחק ב-30.12.1948