מספרת אימו: "בני היה אדם רגיש, מתחשב בכולם. כך היה גם כשהיה ילד. בעת לימודיו בתיכון היה הולך לעבוד בבניין בחופשות הקיץ כדי להשתכר מעט כסף. אף פעם לא התלונן על מחסור. הוא אהב את הפשטות. את מכנסי הטרלין קנינו לו בפעם הראשונה לחתונתו. עד אז הלך במכנסי חאקי".
מספר חברו ליחידה: "בזמן הפגזה ממושכת, נתן לנו בני הרצאה על "רווחיות מפעלים", ובאיזה מצב ובאילו סדרי גודל של מינהל ויצור כדי להכניס מחשב למפעל. היה זה בבחינת "נזם זהב באף חזיר" בתנאים שבהם נמצאנו. אך הדבר אפיין את בני. אם יש אנשים המתעניינים, יש לספק רצון זה עד הסוף, גם בתנאים הקשים ביותר.
"הכרתי את בני מספר שנים" כותב פרופסור יאיר אור גלר מבית הספר למוסמכים במינהל עסקים באוניברסיטת ת"א. "תחילה כסטודנט ואח"כ במסגרת עבודתנו המשותפת "משחק עסקים". בני השתתף בצוות המשחק מיום שקורס זה הונהג בפקולטה. למען האמת איני יכול לדמיין קורס זה בלעדיו. לא פעם היו לנו וויכוחים וכי מה הפלא בהתחשב באופיו החזק. אך זאת הייתה מעלתו הגדולה, בנוסף לידע המקצועי הרב הוא מילא את תפקידו כאילו מדובר בחיים המציאותיים ולא בסמינר אוניברסיטאי וכך הקנה לקורס את המימד החשוב ביותר".
כותב פרופסור זאב נוימן, דיקן ביה"ס למוסמכים: "בנימין היו מטובי בוגרינו ועזר לנו רבות גם לאחר גמר לימודיו, כחבר בסגל ביה"ס למוסמכים למינהל עסקים. הכרתי את בנימין אישית כתלמיד בקורסים שלי. למרות נטיותיו לא להתבלט, הרשים אותי בגישתו הרצינית, בסקרנות האינטלקטואלית שלו, ובאי השלמתו עם דברים שלא נראו לו ברורים עד תום".
"בני היה אדם בעל עקרונות והיה מוכן להיאבק בלהט על עקרונותיו - שאחד הבולטים בהם היה אהבת העם והמולדת". מוסיפה אשתו חנה. "בני אהב מאוד את הארץ ואת נופה, אהב לטייל והכיר כל פינה בה, סנן את המקטרגים על המדינה. על המילה מחדל לא רצה לשמוע. כל ביקורת על הדברים הנעשים על המדינה הייתה מסתיימת בנימה אופטימית שיש להירתם לשינוי פני הדברים לטובה".
מוסיף מר יעקב פכטר מנהל החברה להשקעות של בנק הפועלים בע"מ: "הספקתי לעבוד אם בני, בחברה להשקעות כשבעה חודשים. בני היה רפרנט לכל הנושא של פיתוח הפעילות שלנו בתחום שיווק המחשבים. הוא היה זה שיזם ופיתח את השכרת הציוד. עם כניסתו לעבודה היה העובד הראשון בחברה שרכש את אמוני. לא הספקתי, אומנם, לעבוד איתו הרבה, אך הוא היה האיש העיקרי בנושאים של בדיקת תחשיבי כדאיות. בדיקתו הייתה מהירה מאוד וברמה שלא רגילים למצוא אותה במשרדים. הייתה לו יוזמה, ומדי יום היה מביא רעיונות חדשים עם נתונים ובדיקה. הכי "נורא" היה שלא ניתן לריב איתו. בכל סיטואציה נשאר שקט ואופטימי. תמיד היה מרוצה ומעולם לא היו לו בקשות אישיות".
כותב חברו לתיכון יוסי: "אני זוכר אותו היטב בעיקר בשנות הלימוד. בני המוכשר, הפעלתן, היוזם, בעל המרץ המתנדב לכל משימה... בני - ז"ל? דומה כי אין צירוף כל כך בלתי הגיוני ובלתי ניתן לתפיסה".