רב"ט יהונתן "תנצ'יק" לוין ז"ל

קורות חיים

בן מרדכי ולאה. נולד בי"ב בטבת תר"ץ (12.1.1930) ברמת-גן. צופה מסור מילדותו, חניך הגימנסיה "הרצליה", בה שימש אביו כאחד ממוריה הראשונים.

יהונתן היה אחד האחראים לעבודת הקרן הקיימת-לישראל בבית-הספר. ניגן בכינור מאז שנתו השמינית עד יומו האחרון (היה מנגן בפני פקודיו בחולתא).

עוד בכיתות הראשונות של בית-הספר נתגלתה בו אהבה לטבע, חיבה גדולה לחי ולצומח. נמשך לחקלאות וגמר בהצטיינות את לימודיו במגמה החקלאית של הגימנסיה. עם זאת, רחש כבוד למסורת ישראל והמשיך לימודיו ב"תלמוד", אצל מורה פרטי.

זריז, בעל כושר גופני, הצטיין בספורט - בשחיה, בריצה, בכדורגל. אהב שירה וידע טורי שירה ארוכים על-פה. ביחוד אהב את התנ"ך.

במכתבו האחרון שנתקבל אצל הוריו יומיים אחרי נפילתו כתב בין השאר: "...לא חסר לי דבר. לו רק יכולתם לשלוח לי את התנ"ך שלי. אנחנו מתגעגעים אליו"...

רציני ושקול. נודע כמפקד אשר כוח אפיו מתבטא בשקט שבו ובאדישותו.

בשנת תש"ז יצא עם חבריו בוגרי הגימנסיה להכשרה מגויסת במסגרת הפלמ"ח בקיבוץ דפנה שבגליל. שם מילא תפקיד חברתי מרכזי. משהחמיר מצב-הבטחון סיים קורס מ"כ, במסגרת הגדוד השלישי של הפלמ"ח. בתפקיד זה נשלח למשק חולתא, שממנו יצא בראש כיתתו על הכפר איחסניה לשם פעולות ביעור. היה בין ראשוני הפורצים אל הכפר הזה אשר הטריד את שלום ישובי הגליל בראשית המערכה. בכפר התרכזו כנופיות של מתנדבים ערבים, ובעיקר עיראקים. היתה סכנה שיהיה הכפר לבסיס מרכזי של האויב בגליל וממנו יצאו לתקוף את הישובים הסמוכים ואת התחבורה היהודית.

בקרב אחסניה, תפקיד חוליית הפורצים הימניים - עליה פיקד תנצ'יק - היה לטאטא את השטח בתת מקלעים ולפנות את הדרך לפני החבלנים, וכן לסכל ניסיון פריצה או התנגדות מצד סוכות שנמצאו בצפון-מערב. שלא כמתוכנן נתקלה החוליה בגדר שהקיפה את הכפר ובתעלת הקשר לעמדה הנמצאת מצד דרום-מזרח אך תנצ'יק התגבר על כך ומייד רץ עם חולייתו ותפס את עמדתו הסופית בכוון האוהלים. נורו מספר יריות מצד הערבים הן מהבתים והן מהסוכות.

תנצ'יק קבל במתנו כדור אשר חלף את לרוחב גופו. הספיק רק לומר: "חבר'ה קחוני מכאן אני מאבד את הכרתי" אנחות כבדות פרצו מגרונו. חברים טיפלו בו והביאוהו עד לתעלה. בדרך לבסיס הנסיגה, מת מפצעיו, ביום ב' באדר תש"ח (12.3.1948). נקבר בחולתא.

כתוצאה מהפעולה באחסנייה נהרס הכפר, אנשיו עזבוהו ונמלטו כולם יחד עם אנשי הכפרים השכנים וכנופיות העיראקים אשר השתכנו בו. בגלל פעולה זו הטילו שלטונות המנדט עוצר על התנועה בכל דרכי הגליל העליון למשך 6 ימים.

בשבוע שלפני נפילתו כתב אל משפחת בן דודו שנהרג כמה ימים קודם לכן בקרב על הגנת כפר-סבא: "גדול הכאב רק נחמה אחת קטנה יש - שחנוך נפל כיאה לאפיו ולדרכו. הוא נפל בעזרו לחבריו ובהגינו על חייהם. את חייו נתן למענם.

במכתב האחרון תאר את יופיו של הגליל וכתב: "כמה יפה 'ארצנו הקטנטונת'. רואים כאן שבאמת, יש לשם מה להילחם ויש עוד הרבה הרבה להציל".