קורות חיים
דוד (דודו), בן שרה ויוסף, נולד ביום ט' בתמוז ת"ש (15.7.1940) בגבעתיים ולמד בבית הספר היסודי בשכונת בורוכוב בגבעתיים ובבית הספר התיכון בקיבוץ רביבים. דודו היה תלמיד שקדן, על אף המתח ששרר באותם ימים עקב המצב הבטחוני ועל אף בעיות בריאות, שהטרידוהו בילדותו. לאחר שסיים את לימודיו התמחה במקצוע החשמלאות. הוא היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד" וכחובב-ספורט היה חבר באגודת "הפועל". מילדותו היה דוד חדור תודעה בטחונית, שכן גדל באוירה שענייני ביטחון עמדו במרכזה. אביו היה איש "הגנה" פעיל, ובפעולה המפורסמת של ה"הגנה" בשרונה, נפגשו האב הלוחם והבן, שמילא אז תפקיד של מקשר ב"הגנה", בעודו נער.
דוד אהב מוסיקה, ספרות ושירה והקדיש להן הרבה מזמנו הפנוי. הוא היה אופטימי ורציני בגישתו לחיים, חברותי ומקובל על מכריו ועל חבריו, שכינוהו בחיבה "דודו". בטוב לבו היה מוכן תמיד לעזור לזולת, היה ישר ובעל מצפון. בן נאמן ומסור היה להוריו, חרד ודואג למשפחתו.
דוד גויס לצה"ל במחצית אוקטובר 1957 והוצב לחיל ההנדסה. לאחר סיום הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס-חבלנים הוצב ביחידת סילוק פצצות בתפקיד מפרק-פצצות.
בתום שירותו בצה"ל התנדב לצי הסוחר בתפקיד קצין-חשמל והפליג בים ואף שהה שנה בהאמבורג שבגרמניה, שם הועסק כחשמלאי בתיאטרון הממלכתי. בתקופת מלחמת ששת הימים נפצע ונכווה בידיו ובפניו בעת סילוק פצצה. על חלקו במלחמה זו הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים".
בשנת 1969 התנדב לשירות-קבע ולאחר שסיים קורס-קצינים בסיסי, השתלם בקורס לקציני-הנדסה והוצב ליחידת בינוי של חיל האוויר. שם מילא תפקיד מפקד מחלקת סילוק פצצות והוענקה לו דרגת סגן. הוא היה קצין מצוין וחבר-למופת וכל מי שהכירו אהבו. זמן קצר לפני מלחמת יום הכיפורים הפסיק את חופשתו וחזר לבסיסו, כדי לפרק במו-ידיו טיל שסיכן את חיי חיילינו, ועל מעשהו זה קיבל אות-הוקרה מידי חבריו-ליחידה. חבריו-לנשק ופקודיו אמרו עליו, כי הוא גילם באישיותו את סיסמת "אחרי", המייחדת את המפקדים בצה"ל.
ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), נקרא דוד לסלק פצצות שהטילו המצרים ממטוסים על מסלול הנחיתה בשדה התעופה של ביר-תמדה שבסיני. לאחר שווידא כי פקודיו לא ייפגעו, ניגש לפירוק הפצצה ותוך כדי פעולה נפגע ונפל.
הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ושני בנים, הורים, אחיות ואח.