קורות חיים
בן משה ורשה. נולד ביום כ' בניסן תרצ"ה (23.4.1935) בביאליסטוק שבפולין. בהיותו בן ארבע גויס האב לצבא הפולני ונפל בשבי-הגרמנים. כשעברה העיר לשלטון הסובייטי ראו אנשי המשטר החדש את אבי המשפחה בעין רעה בגלל השתייכותו לציונות. בן חמש היה הילד כשהמשפחה כולה, והוא בתוכה, גלתה לסיביר "בעוון" פעילותו הציונית של האב. בסיביר קיבל את ראשית חינוכו בבית-ספר רוסי, ואף בהיותו בסביבה זרה, יחידי בין ילדים רוסים, ידע להגן על כבודו ולהשיב על כל פגיעה. כתום המלחמה ואחרי סבל-נדודים עבר יחד עם המשפחה לפולין ותחנת-ביניים שלהם היתה בשלזיה התחתית. כיוון שלא היה שם בית-ספר יהודי או עברי שלחוהו הוריו לעיירה סמוכה, בה נמצאו שליחים מארץ-ישראל שעסקו בחינוך ילדים ובהדרכת-נוער ובמשך שלושה חדשים ישב שם הנער וקיבל את ראשית חינוכו הציוני.
מפולין עברה המשפחה לגרמניה. מעבר-הגבול היה, כמובן, במחתרת ובאותו לילה - וקלמן אז בן עשר בלבד- כבר נתגלו כמה מתכונותיו היסודיות: נכונות להגיש עזרה לכל חלש וכושל; נכונות זו באה לידי ביטוי בעיקר בדאגתו הרבה לסבו. במינכן שבגרמניה המשיך בלימודיו בבית-ספר עברי ושם הצטרף לתנועת "השומר הצעיר".
באוגוסט 1947 הגיעה המשפחה לארץ. מקום קליטתה הראשון היה בקיבוץ גן-שמואל, אשר בו למד קלמן שנה אחת; משם עברה המשפחה לרמת-גן והנער המשיך את לימודיו בבית-החינוך שבגבעתיים. לאחר-מכן למד וסיים את לימודיו בגמנסיה העברית "הרצליה" במגמה החקלאית. עם סיום לימודיו היה אחד ממייסדי גרעין "שומריה", אשר השלים לאחר-מכן את קיבוץ זיקים. היה המרכז הראשון של הגרעין ועסק בכמה פעולות-הדרכה.
עם גיוסו לנח"ל בינואר 1950 התבלט בכוח-סבלו ובכושרו ואף המשיך בסיוע לזולת. עבר קורס מ"כים ופיקד על גרעין היובל ב' בתקופת טירונותו; בתפקיד זה התבלט בגישתו החינוכית והחברית ושמר על רמת-האימונים. לאחר תפקיד זה הועבר לסיים את שירותו בנח"ל בעין-רדיאן- וכתום קורס קצינים נעשה מפקד הסיירת בעין-רדיאן, היא יטבתה של היום. התחבב על פקודיו וחבריו וזכה להערכתם של מתישבי-האזור. בתפקידו זה הירבה בסיורים בשטחי ישראל ובהיותו נלהב לסיורים הצטרף למסע הגורלי לפטרה.
ביום ט"ז באדר ב' תשי"ז (19.3.1957), אחרי קרב עז עם האויב, נפל יחד עם שלושת חבריו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית-שאול.
במלאת שנה לנפלו הוציאו בני משפחתו וחברי קיבוץ זיקים חוברת לזכרו הנושאת את השם: קלמן שלף. מול יטבתה הוקמה אבן-שתיה לזכרו ובדרך הערבה (כשני קילומטרים דרומה לבאר-מנוחה) הוקם גלעד לזכר ארבעת החברים שנפלו בדרך לסלע-אדום. בינואר 1958 הקימה משפחת קלמן ספריה לידיעת הארץ על-שמו ב"בית-צבי" שברמת-גן.