התקריות בקו התעלה הלכו ורבו ובעיקבותיהן הלך וגדל שיעור האבידות של חיילי צה"ל. תקופה ארוכה, עד פעולת הקומנדו הימי בעדבייה הגיב צה"ל בפעולות פאסיביות שהתבטאו בהפגזות נגד. חריגה ראשונה מן השיגרה, היו החדירות העמוקות לאיזור הנילוס, אולם פעולות אלו השפיעו במעט, ורק באיזור הקרוב.
כשהחלו ההתקפות המצריות להיות תדירות יותר, ברור היה כי יש צורך בפעולה באיזור העימות עצמו. על צה"ל למצוא מענה לפעילות המצרית המוגברת, בפעולה שתפגע במצרים עצמם - אם לא בחזית עצמה, לפחות באגפיה. לקראת סוף יולי 1969 הוחלט לבצע פשיטה ימית על מבצר האי גרין.
בבחירת האי גרין כיעד לפעולה, חברו יחד מספר גורמים: ראשית פגיעה באויב, במקום בו הוא בוטח בעצמו לחלוטין; שנית, בלימת ההידרדרות במצבנו, שנגרמה עקב הצלחות המצרים בתקופה שקדמה למבצע.
הפעולה בעדבייה היתה אחת הפעולות שנועדה לבלום את תהליך ההסלמה באיזור. המבצע שהוכתר בהצלחה, תרם לאמון המטכ"ל ביכולתה של יחידת הקומנדו הימי לעמוד במשימות הפשיטה על האי גרין.
יש לציין, כי בחירת האי גרין נעשתה לאחר התלבטויות בבחירת היעד. אלטרנטיבה אחרת היתה פשיטה על נקודת חוף באגם המר, אך לבסוף הועדף האי הירוק, ופשיטת המצרים במזח פורט-תאופיק העניקה למבצע דחיפות יתרה.
האי הירוק הוא אי מלאכותי המורכב ממבנה מבוצר הבנוי על שרטון. האי שוכן כ-3 ק"מ דרומית לנמל פורט-איברהים, בפיתחה הדרומי של תעלת סואץ. המוצב בנוי משלוש מדרגות, כאשר המדרגה העליונה היא הסלע עצמו, עליו בנוי המבצר, שבסיסו בולט מעט מעל פני המים. האי מתמשך לכיוון צפון-דרום, אורכו כ-145 מ' ורוחבו המכסימלי כ-65 מ'.
בצפון האי נמצא מגדל שגובהו כ-5 מ' ועליו מוצב מכ"ם בקרת אש נגד מטוסים. את מקיפה שורת מבנים בני קומה אחת, היוצרים חצר פנימית גדולה. האי כולו ספג מספר רב של פגיעות תותחים וחורים גדולים נפערו בקירבת המבנים במזרח האי. בדרום האי נמצאות ארבע עמדות בטון, לתותחי נ"מ כבדים בני 85 מ"מ. בצפון האי מצויים שני תותחי נ"מ קלים בני 37 מ"מ, וכן מספר עמדות מקלעים כבדים ובינוניים, הפזורים רחבי האי.
טרם המבצע, הוערך כי באי מצויים כ-70 חיילים מצריים, המשמשים כצוותים לתותחי הנ"מ, לבקרת האש ולשרותים שונים, וכן יחידת קומנדו לאבטחת המקום. האי גרין נחשב, לפחות בעיני המצרים, למבצר המוגן והשמור ביותר שלהם בחזית עם ישראל, ולכן חשיבות ההצלחה במבצע היתה גדולה.
האי גרין, כיעד מבוצר, אופיו מיוחד במינו. הפשיטה על האי חייבה גישה חדשה ומיוחדת, אשר כמותה לא ידע צה"ל בפעולות תגמול קודמות. ההשתלטות על המבצר והבעייה המיוחדת של גישה ליעד המוצף מים, חייבו את מתכנני הפעולה להכנות מדוקדקות ביותר.
הוברר, כי כדי להשיג את יתרון ההפתעה הגמורה, שהוא תנאי להצלחת הפעולה, יש להגיע אל האי בצלילה. מאחורי הלוחמים שיבצעו את הפעולה עמדו ימי אימונים קשים, בהם בוצעו תירגולי הפשיטה על האי. נבנה דגם מדויק של האי, אשר העניק ללוחמים את תחושת המקום, עד כדי הכרת האי לפרטי פרטיו.
ביצוע הפעולה הוטל על שתי יחידות שהשתלבו במבצע: הקומנדו הימי וסיירת מטכ"ל. שיטת הפעולה היתה - הגעת כוח ראשון ליעד מצידו הצפוני של האי, שם מצוי גישרון, הסתערות ותפיסת מאחז, ולאחר מכן, עם הגעת גל הלוחמים השני, טיהור וחבלה בתותחים ובמיתקנים השונים, כאשר מדרום לאי יופעל רתק על-ידי מספר לוחמים.