גבריאל נולד ברחובות ביום י"ב בכסלו תש"י (3/12/1949) להוריו מינה וצדוק. לשם גבריאל אין משמעות מיוחדת. אחותו הגדולה, שרה, בחרה לו את השם כי אהבה אותו.
גבריאל היה בן זקונים, הצעיר מבין חמשת הילדים, ארבעה בנות ובן אחד. משפחתו של גבריאל הייתה משפחה מסורתית ובביתו שררה אווירה דתית. בכל שבת היה האב, צדוק, קורא את פרשת השבוע.
גבריאל למד בביה"ס היסודי על שם סמילנסקי ברחובות, ובגיל 15 נסע לדגניה ולמד שם נגרות. הוריו הרעיפו עליו חום ואהבה ללא גבול, אך עם זאת גבריאל תמיד ידע להחזיר את החום והאהבה שהוא קיבל לכל קרוביו ומכריו.
הוא היה מסור ונאמן לכל תפקיד או עבודה שהטילו עליו ורוח ההתנדבות שררה עליו כל הזמן.
גבריאל היה חבר טוב לאחיותיו ולשאר חבריו ואהב לבלות איתם את זמנו. הוא היה חרוץ ושקדן ועל כך חיבבוהו גם מעסיקיו במקום עבודתו. כל מי שהכיר את גבריאל יכול להעיד על הלב הרחב והרצון שלו לעזור בכל מה שצריך. מפקדיו ידעו לספר כי היה מאד לבבי ותמיד התנדב.
גבריאל, כך מספרות אחיותיו, אהב מאד נגרות ועסק בכך במשך הרבה מאד זמן. כבר מגיל צעיר אהב מאד את העץ ואחד הזכרונות שנחרט אצל אחיותיו היה שאביהם הביא לו כסא קטן עשוי מעץ וקופסת מסמרים, גבריאל היה יושב ונועץ את המסמרים בכסא עד אשר הכסא היה כבד מדי להרימו.
גבריאל דאג להשאיר מזכרות מעשה ידיו לכל חבריו. אחת המזכרות היפות שגבריאל נתן לאחותו היתה קופסת שש-בש מעץ.
בנוסף ללימודיי הנגרות עבד גבריאל כנגר בנגרייה של גיסו. על אהבתו הגדולה לנגרות ועל כישרונו לעשות דברים מעץ הוא קיבל את הכינוי "ידי-זהב".
באמצע חודש נובמבר בשנת 1967 התגייס גבריאל לצבא.
גבריאל רצה לשרת במשמר הגבול, שבאותה תקופה לא היה שייך לצבא אלא למשטרה, אך למרות רצונו הוא שובץ בסיירת מטכ"ל בחיל המודיעין. גבריאל התגאה מאד בהשתייכותו בחיל מובחר זה והיה נאמן ומסור לתפקידו.
השירות בחיל המודיעין היה כרוך בשמירה על סודיות מוחלטת לגבי הפעולות שנעשו בחיל, כך היה גבריאל. למרות שהיה מספר וחולק עם אחיותיו דברים רבים הוא לא סיפר להם דבר על הצבא מפני שהיה מודע לאחריות הכרוכה בתפקידו.
שירותו בצבא חיזק את אישיותו, נאמנותו, בטחונו ואחריותו. הוא הילך זקוף קומה ומלא בטחון עצמי.
ביום כ"ח באב תש"ל (28.8.1970), זמן קצר לפני שחרורו, הסכים גבריאל בטוב ליבו להחליף את חברו שהיה צריך ללכת לאירוע, ולמלא את תפקידו, וזאת על אף שבאותו יום התקיימה מסיבת בת-מצווה של אחייניתו.
הפלוגה בה שירת ירדה לסיני (סוף מלחמת ההתשה), כולם בפלוגה ידעו שהדרך חזרה הביתה תהיה קשה וארוכה ביחוד בלילה, ולכן הם החליטו שהם יסעו ללא הפסקות בדרך וכך יחסכו זמן.
גבריאל היה נהג משאית, אשר בחלקה האחורי היו חיילים נוספים מפלוגתו. אלו היו השעות המאוחרות של הלילה וכולם היו עייפים, כולם ישנו וגבריאל היה מותש. בשלב מסוים איבד גבריאל את השליטה על הרכב והם התהפכו.
הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי ברחובות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.
לאחר מותו הקימו אנדרטה לזכרו במקום התאונה ובקיבוץ רעים.