בימי ינואר 1948 היווה הכפר סלאמה נקודת-תורפה בגזרת גוש דן, עליה הופקדו היחידות הראשונות של חי"ש שגויסו במרחב רמת-גן. הכפר הגדול, שהיו בו קרוב ל- 8000 נפש, שכן בלב מרכז יהודי צפוף והציק לכל הסביבה. הכפר סלאמה שכן מצפון לכביש תל-אביב - שדה-התעופה לוד. ממערבו היתה שכונת התקוה וקצת למעלה מק"מ מצפונו - גבעת רמב"ם. ביחוד "הצטיינה" בהטרדות גבעה אחת (היא גבעת "חמשת הבתים") - במרחק 2/1 ק"מ ממזרח לסלאמה - שהיתה נעוצה כקוץ ממאיר, וממנה הוטרדו תכופות שכונות הספר של רמת-גן: הקיבוץ העירוני "אפעל" (שממערב למחנה תל-ליטוינסקי), שכונת ה"מפדה האזרחי" (נוה-יהושע), רמת יצחק וגבעת רמב"ם.
היה הכרח לרתק כח קבוע להגנה על הישובים שחייהם התקינים הופרעו. הוחלט לפשוט על הגבעה, לפוצץ את הבתים כדי למנוע מהאויב להשתמש בגבעה כבסיס להתקפות.
ב- 18.1.48 לפנות בוקר בוצעה הפעולה. לאחר קרב קשה פוצצו הבתים. אריאל אנקלביץ, מפקד המחלקה שהסתערה על הגבעה נפל בקרב זה.