קורות חיים
בנם הבכור של חני וגיא. נולד ביום כ"ח בכסלו תשס"ג (2.12.2002) ברמת גן. אח למאיה.
רועי, ילד שובב עם עיניים טובות ושמחת חיים בלתי נגמרת, גדל והתבגר בעיר הולדתו רמת גן. ילד אנרגטי ויצירתי שלא חדל לחפש אתגרים ותמיד עשה כמה דברים במקביל. "היה לו לב מלא באהבה וראש מלא במחשבות," כדברי אוהביו.
בוגר בית הספר היסודי "עליות" שבעירו, וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון העירוני "בליך" במגמת חוק ומשפט. בצעירותו, השתייך לשבט רמת גן של תנועת הנוער "הצופים". כבר אז בלט באינטליגנציה רגשית ובמודעות חברתית מפותחת, ביכולת לראות את קשייו של האחר ובכישרון לגרום לסובבים אותו להרגיש טוב ונעים. סיפר קותי, המדריך: "היו לי מאות חניכים בחיי, אבל רועי תפס מקום אחר בלב שלי. אולי בגלל האנרגיה הבלתי נגמרת שלו, אולי בגלל הלב החכם שלו... אהבתי אותו מאוד כחניך, אבל יותר מזה הערכתי אותו כחבר. הייתה לו בגרות שונה משאר חניכי השבט. הוא היה יכול לזהות את הקשיים אצלי, לא משנה כמה ניסיתי להצניע או להסתיר אותם, ולתמוך בצורה הכי מדויקת ואמפתית."
בבית הספר, נחשב רועי לתלמיד מבריק שהגיע להישגים יפים למרות שלא השקיע בלימודים. עוד ביסודי, סיפרו הוריו, פיתח שיטה ייחודית לפתרון תרגיל חיסור במאונך שקיצר את הדרך, והצליח להרשים את המורה למתמטיקה. מוריו סיפרו כי התאפיין בחשיבה מקורית והעשיר את הכיתה ברעיונותיו. "חמד של נער," כתבה מנהלת "בליך", "נעים הליכות, בעל חיוך שובה לב וגומות חן, חבר טוב ובן אוהב. תמיד התנדב לעזור ותרם ממרצו למען הזולת."
רועי היה ספורטאי בגוף ובנשמה. כילד השתתף בחוג ג'ודו, שיחק כדורגל במועדון "הפועל רמת גן". בכיתה ה' התבררו יכולותיו בענף הכדורסל, ובשנים הבאות הקדיש לכך את כל-כולו. בכיתה ז' כבר שיחק חמש פעמים בשבוע בקבוצת הכדורסל "הפועל ר"ג גבעתיים" – מחויבות שאילצה אותו לוותר על הפעילות ב"צופים", השתתף בנבחרת הכדורסל בבית הספר בליך ובתחרויות ספורט ואף זכה במדליות. כמי שהספורט זרם בעורקיו, הקפיד להעשיר את עצמו בתכנים ובידע, ואף פעם לא חדל להתאמן.
בגיל שש-עשרה, גילה את קסם המוזיקה והעביר את כל כובד משקלו לתחום זה. בהיותו אוטודידקט לימד את עצמו לנגן בגיטרה, בקלידים ובתופים, ומשהגיע לרמת שליטה מספקת, החל להתעניין בכתיבה ובהלחנה והפך למוזיקאי יוצר שכותב ומלחין שירים ומנגינות.
רועי היה מחובר בעבותות למשפחתו הגרעינית והמורחבת, שמר על קשר קרוב עם אחותו הצעירה ממנו בחמש שנים ושימש לה עוגן ומקור לגאווה. "כשנכנסתי למשפחה היית בן שנה," כתב דודו שי, "ראיתי בכל השנים האלה איך גדלת, צמחת והפכת להיות מי שאתה – חבר שיודע לטרוף את העולם בלי פחד משום דבר, מוכשר בטירוף וטוטאלי בכל דבר שאתה עושה."
ואכן, רועי יפה התואר והכריזמטי היה מוקף בחברים רבים שנסחפו אחר אישיותו הכובשת ורוחו האופטימית. "היית ילד מיוחד," כתבה חברת ילדות, "הכי מצחיק בחבורה, הכי דומיננטי. היית תמיד הראשון בהכול, אחד כזה שאף פעם לא הולך אחרי העדר." סיפר אחד מחבריו הקרובים: "היית החבר שאפשר לדבר איתו על הכול, ושנייה אחרי להתפוצץ מצחוק עד למצב שהבטן כואבת." מעגליו החברתיים התרחבו הרבה מעבר לרמת גן וגבעתיים בזכות יכולתו המופלאה ליצור קשרים חדשים, גם באמצעות הרשתות החברתיות. "בכל מקום שרועי היה בו," סיפרה אימו, "הוא היה בנוכחות מלאה, נוסך ביטחון ומפיץ אהבה."
רועי אהב את הארץ, אהב לצאת לקמפינגים ולהשתכשך במעיינות, ויותר מכול אהב את הים – המקום שבו חש את החופש האין-סופי ואת האפשרויות הבלתי מוגבלות.
בהתקרב מועד הגיוס, זומן למיונים ולמבדקים ביחידות עילית. עוד בהיותו נער צעיר ביטא את רצונו לשרת שירות משמעותי ביחידה קרבית מובחרת, וכשזומן למבדקים לקורס טיס ונשאל על ידי הפסיכולוג אם הוא רוצה להיות טייס, ענה בכנות שהוא רוצה להיות לוחם. "הוא אמר שאם הוא לא יכול לתקוע דגל באדמה, זה לא לוחם מבחינתו," סיפרו בני משפחתו.
לאחר הוויתור על קורס טיס זומן ליום סיירות, אך החמיץ אותו בגלל בחינת בגרות שהתקיימה באותו יום. לבסוף שובץ לחטיבת "גבעתי", עבר את הגיבוש לסיירת גבעתי והיה המאושר באדם. לסבו, ששירת ארבעים וחמש שנים בחטיבת שריון וששימש לו דמות לחיקוי, הודיע: "סבא, שריון זה לא באמת קרבי, אני הולך להיות לוחם אמיתי, לוחם בגבעתי. לא בגדודים, אלא בסיירת גבעתי, ולא סתם בסיירת, אלא לוחם חוד."
רועי התגייס לצה"ל ב-12 באוגוסט 2021, ועבר את מסלול הלוחם המפרך של סיירת גבעתי. בתום המסלול הגיע לפלגת "עורב". בלט בחוסנו הפיזי והמנטלי, ומפקדו בחר בו לתפקיד ה"נגביסט" – נושא מקלע ה"נגב" בחוליית החוד הניצבת בראש הכוח. בהמשך, הפך לנווט של הסיירת הסגולה.
במהלך שירותו "תפס קו" בשכם, בג'נין ובמקומות נוספים, השתתף במבצעים רבים ולקח חלק במעצרים ובמניעת פעולות טרור. מפקדיו העידו כי היה לוחם חדור מוטיבציה וכוח רצון החותר למגע, בעל גאוות יחידה, עמוד תווך בקרב חבריו. "היית עבור הצוות חבר טוב, רגיש, מצחיק, איש שיחה עם ייחודיות שגרמה לכל אחד להתאהב בך ולרצות בקרבתך," כתב מפקדו. קשרי האחווה, הרעות והערבות ההדדית שנוצרו בין רועי וחבריו לצוות הכתיבו גם את המשך דרכו. כמנהיג טבעי ונוכח יכולותיו המוכחות הוצע לו לצאת לקורס מ"כים (מפקדי כיתות), ואף לצאת לקצונה – אך רועי לא היה מוכן להיפרד מחבריו תמורת שום הון שבעולם.
שתי אהבותיו הגדולות – המוזיקה והספורט – המשיכו ללוותו גם בתקופת הצבא. רועי הקפיד לשפר את יכולתו הגופנית, לא ויתר על אימונים במכון הכושר גם בחופשות, והתעתד לייצג את חטיבת גבעתי באליפות צה"ל בקרב מגע. הוא המשיך ליצור שירים, ושלח אחד מהם לזמר האהוב עליו, אבי אבורומי, בבקשה שיבצעו.
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
באותה שבת בילה רועי עם חברי ילדות בקמפינג במכמורת. חופשת החג של הלוחמים הצעירים נקטעה באחת, עם ההקפצה לבסיסים. רועי חבר לכמה חברים לצוות בצומת כפר קאסם, ובשעה 11:30 כבר לחם עם חבריו לסיירת גבעתי בקיבוץ נחל עוז, לצד לוחמים מיחידות מיוחדות, באחד הקרבות הקשים שהתנהלו ביומה הראשון של המלחמה. הם ניהלו קרבות פנים אל פנים מול מחבלי חמאס, חיסלו עשרות מהם וחילצו מהקיבוץ כמאה ושלושים בני אדם תוך שהם מזהים ניסיונות לחטוף גופות לרצועת עזה. הלחימה בנחל עוז נמשכה שעות ארוכות, ובסיומה הצליחו הלוחמים להשיב את השליטה בקיבוץ לידי צה"ל. בימים הבאים טיהרו את השטח ממחבלים על מנת להבטיח את השקט בגזרה.
ב-11 באוקטובר חזרו לבסיס היחידה שבמשמר הנגב, והחלו להתארגן לקראת הכניסה הקרקעית. במפגש עם בני משפחתו לא סיפק רועי פרטים על שראו עיניו. בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית כתב, "הכול טוב, אנחנו חזקים ונכתוש את עזה עד עפר"; "כוח של עם יש לנו, אני גאה בעמדה שאני נמצא; זכות להיות חלק"; ״משתף אתכם בכנות, אני מנתק את הרגש ומתחיל להיכנס למצב של מכונה בשביל תפקוד ברמה הכי טובה." ב-26 באוקטובר 2023, ערב הכניסה הקרקעית, שוחח עם הוריו ואחותו בפעם האחרונה ומסר לכולם את אהבתו.
עם תחילת התמרון, לחמה סיירת גבעתי בשטח הבנוי בציר המזרחי של הרצועה. משימתה הייתה לכבוש את מפקדת החמאס בג'בליה, לחסל מחבלים, להוציא חומרים מודיעיניים ולהעבירם למודיעין שבפיקוד הדרום. עקב הצורך לפלס את הדרך החסומה משברי הבניינים והמטענים באמצעות דחפור "די-9", נעו הלוחמים ברכבי "נמר" בקצב איטי ביותר. רועי וחבריו ביצעו את המשימה במקצועיות. לקראת המשימה הבאה, נאלצו להמתין במבנה עד שיסתיים חילוץ טנק שנתקע. מחבל שהתמקם בבניין סמוך שיגר טיל "אר-פי-ג'י" למבנה שרועי וחבריו שהו בו. רועי נהרג במקום, והיה לנופל הראשון בכניסה הקרקעית. עימו נפל חברו לצוות, סמל-ראשון לביא ליפשיץ, וכמה לוחמים נפצעו קשה. חבריו העידו כי רגע לפני שנפל אמר לחברו הטוב, "מה יש'ך, תחייך."
סמל-ראשון רועי וולף נפל בקרב בצפון רצועת עזה ביום ט"ז בחשוון תשפ"ד (31.10.2023). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי שבנחלת יצחק, תל אביב. הותיר אחריו הורים ואחות.
ספדה לו אימו: "רועי, אדם נעים הליכות, בעל קסם עוצמתי וכריזמה. רק אתה יכול לעשות לוויה בשתים-עשרה בלילה בגבעתיים ושאלפי אנשים יבואו..., אז אני מבקשת שכל אחד שהגיע לכבד אותך יקבל על עצמו פחות לכעוס ויותר לאהוב כי רועי היה לב, לב גדול. נפלת למען ארצנו, ובענווה הזאת אני רוצה לזכור אותך יוצא לפני שלושה ימים מהבית עם חיוך ורץ למטה, למלחמה. אני אוהבת אותך. אתה גיבור. תשלח מלא כוחות לכולנו. נוח על משכבך בשלום."
במלאות שלושים יום לנפילתו, ספד לו סבו: "רועי, נכד יקר שלי, מחרתיים היינו אמורים לחגוג לך את יום הולדתך העשרים ואחת ובמקום מסיבה, חגיגה ושמחה אנו באבל, צער ויגון. החלטת לשרת שירות משמעותי והלכת עד הקצה. חשתי גאווה גדולה ובמקביל דאגה רבה. היית נחוש להיות הטוב שבטובים. כשהתגייסת, חתמת על הצהרת התנדבות להארכת שירות במידה ויהיה צורך בכך. ומפליא, שבסופו של דבר עשית שירות מקוצר... אתה וחבריך לסיירת הוכחתם שהדור הזה עולה על הדורות הקודמים לכם – נלחמים כאריות וללא חת. אני מצדיע לך, רועי גיבור שלי. מותך לא היה לשווא. אנו מלאים גאווה על היותך גיבור, על שחירפת את נפשך למען שמירה על הארץ ולביטחון מדינת ישראל. יהי זכרך ברוך."
רועי הונצח בדרכים רבות. במהלך ימי ה"שבעה" הגשים אבי אבורומי את חלומו כשביצע את שירו "רק שנינו" בפני המשפחה וקהל המנחמים. השיר זמין ברשת החברתית "יוטיוב".
בית הספר היסודי "עליות" בגבעתיים הקדיש לזכרו את הטורניר השנתי והחליט להנציחו בתחרות ספורטיבית חדשה. שכבת השמיניות בשבט צופי רמת גן נטעה עצים לזכרו.
נר נשמה הנושא את דיוקנו וסידור תהילים לעילוי נשמתו הוצבו בבית הנשיא בירושלים.
מועדון הכדורגל "בני יהודה תל אביב" הנציח את רועי בכיתת לימוד ומחשבים על שמו. בטקס חנוכת הכיתה, נשא דברים נשיא המועדון: "רועי, החלל הראשון בלחימה בעזה, נפל במלחמה על הבית, על עתיד ילדינו. אין ראוי וסמלי ממנו שילדי המועדון שמגיעים לכאן יקבלו השראה מגבורתו, מהדרך שלו, ילמדו על אהבת הזולת ואהבת הארץ.״
פלוגת "ראם" במרכז חינוך והשכלה על שם יגאל אלון (מחו"ה אלון) בחרה ברועי כמודל השראה למנהיג צוות והנציחה אותו בפרויקט לימוד תוך הדגשת שלושת ערכיו המרכזיים: חיוביות, הגשמה וחברות. "אם היה משהו שרועי היה הכי טוב בו מכולם," ציטטו את חבריו, "זה היה ליהנות מהחיים, לא משנה מה מחכה מחר. הוא ידע לעשות מהלימון לימונדה בצורה הכי יפה ואמיתית שיש."
לקראת פסח תשפ"ד הדפיסה משפחתו עותקים מיוחדים של הגדה לפסח וערכה מבצע חלוקת מזון. חולצות עם תמונתו ועם הכיתוב "בכל מקום שנלך אתה תלך איתנו" חולקו בקרב חבריו. כן הדפיסו מדבקות עם משפט שכתב אחרי מסע שיצא אליו: "כל אדם מת – לא כל אדם באמת חי".
עמוד לזכר רועי הוקם ברשת החברתית "אינסטגרם".