מורשת קרב ואנדרטאות

אלבום תמונות

בוקר אסרו חג פסח תש"ו 1946, בשלוש מכוניות יוצאים עשרות לוחמי אצ"ל חמושים בפקודו של "גב" - מפקד חי"ק (חיל קרב) ת"א (אליעזר פודהורצר) מפנימיית כפר גנים בפ"ת, לכיוון משטרת רמת-גן, טנדר ובו שמונה לוחמים ממשיך לקולנוע "רמה" כדי לפוצץ גשרון ולהוות חסימה לכיוון ת"א. חוליה שניה בת שמונה לוחמים מתמקמת מול בני-ברק כדי לפוצץ גשרון ולהוות חסימה לכיוון פ"ת ומחנות הצבא הבריטי הגדולים בתל ליטוינסקי (תל השומר). המשאית הצבאית אשר הוחרמה אותו בוקר מחיילים בריטים ועלייה לוחמים מחופשים כערבים וחיילים בריטיים מדומים מגיעה למשטרת רמת-גן, ממנה יורד דב רוזן האדמוני לבוש כבעל דרגה בריטי עושה דרכו במבוכי התיל המקיפים את המקיפים את תחנת המשטרה, מתייצב בפני סמל התחנה ומודיע לו כי הביא קבוצת גנבים ערבים אשר נתפשו בגניבה על חם במחנה הצבאי בתל-ליטווינסקי. סמל התחנה מסרב לקבלם ומורה לדב רוזן להעבירם למשטרת פ"ת שהוא אזור השיפוט של תל-ליטווינסקי. דב רוזן מתעשת ומתנפל בצעקות על סמל התחנה: "מה אתה חושב שיש לנו זמן לברדק שלכם. תעבירו אותם אתם לפ"ת ולא, אתלונן עליך בפני המוסדות המתאימים ותעוף מהמשטרה כמו טיל". הסמל מתרצה ומורה להכניסם.
דלתות המשאיות נפתחות, הגנבים המדומים מורדים ומובלים בידיים מורמות כשהם סופגים בעיטות מחבריהם החיילים המדומים וגם מהשוטרים הבריטיים האמיתיים. קצין התחנה פותח את הכלא המקומי ומורה להכניס את הגנבים לתוך הכלא ואז שולפים הגנבים הערבים המדומים אקדחים מתחת לבגדיהם. הקצין והשוטרים הבריטיים וכל שוכני הקומה הראשונה מוצאים עצמם העולים בתוך הכלא.
גורם ההפתעה אובד עקב פצוץ רימון יד לעבר שוטר ערבי משתולל, הלוחמים לא מתליחים להשתלט על הקומה השנייה ומגדלי השמירה ומתחיל קרב הדמים, הלוחמים מפוצצים את דלת מחסן הנשק ואנשי יחידת הסבלים של דב גרונו הי"ד מרוקנים את הנשק מהמחסן למשאית בחוץ במסע של הלוך ושוב, למרות האש העזה המותכת בהם ממגדלי השמירה והקומה השנייה וזאת כאשר במרפסת הבית ממול נפצע פצעי מוות סמל "אהוד" ישראל פיינרמן ז"ל המחפה עם מקלע "ברן" על הלוחמים והסבלים. עם מות אהוד, הם נשארים כמעט ללא חיפוי למעט רובה ה"קרבון" של אהרון יפה הנובח קצובות מתוך תעלה בצידי הדרך.
כמעט כל שמונת אנשי יחידת הסבלים נפצעים, אך פצועים הם חוזרים תחת אש הלוך וחזור ומוריקים את מחסן הנשק.
על הכביש שטוף האש יושב בודד במשאית עם מנוע דולק הנהג אמיץ הלב אברהם לוקשביץ ז"ל. הבריטים מכוונים אליו יריותיהם על מנת להורגו, הוא סופג כדור ביד וברגל, אך במשך שישים דקות הפעולה אברהם לא נוטש משמרתו ורק כאשר האש מסכנת את המבצע כולו, הוא מפנה את המשאית לרחוב יהלום הנותן לו חסות חלקית מפגיעה.
בחסימה ליד בני-ברק נשארנו כבר מראשית הפעולה רק שלושה לוחמים תחת פיקודי, עקב הפגעותו של מפקד יחידת החסימה בפצוץ הגשרון וההכרח להעבירו למקום מבטחים. אנחנו בחסימה יצרנו כחבירנו ליד קולנוע "רמה" תוך תעוזה ובאיומי התת מקלעים אשר בידינו, פקק תנועה אדיר עד מבואות פתח-תקווה ומנענו בכך מכוחות הצבא מתל-ליטווינסקי ושוטרי פ"ת המוזעקים לפרוץ לעזרת משטרת ר"ג המותקפת.
עם תקיעת החצוצרה מועלים הפצועים והנשק למשאית והלוחמים נסוגים. הנשק מוחבא בבור ספיגה של בית הולך ומוקם, כשאנשי אצ"ל פוקחים עין ממרחק מעינא בישא וידיים חומדות. הנשק מובא למחרת לפ"ת במשאית נהוגה בידי אברהם אלקחי הי"ד (לימים עולה הגרדום מפעולות ליל ההלקאות), נוקה ושומן ושימש לפעולות עתידיות.
אנוכי וחברי נסוגנו בכל דרך הפרדסים לפ"ת וכשנשקנו מפורק לגורמים (לחתיכות) בתוך שקים ואז צץ לפתע שומר ערבי עם אקדח "מאוזר" בעל קנה ארוך ומצווה עלינו להרים ידיים. בהבהוב של אינסאינק של שנייה, הוצאתי את קצה הקנה של התת מקלע המפורק מפתח השק, כיוונתי אליו וצעקתי: "תרים אתה ידיים!" הערבי נבהל וצעק - לא, לא, אני שומר והסתלק. לו ידע את האמת היינו גומרים אולי על הגרדום.
בשעת הנסיגה נפגע ונהרג הלוחם היפיפה אהוב הנערות, יעק זלוטניק ז"ל. סמל אהוד ישראל פיינרמן כאמור נפגע בפעולה ומת לאחר מכן.
יצחק ביל"ו נפגע בפעולת הסחה בתחנת הרכבת בת"א, עת הופל בטעות בידיו רימון בטרם זמן ובכדי למנוע את מות חבריו אשר עמדו לידו נשכב על הרימון והתפוצץ איתו כך הציל ממות את חבריו ומת כגיבור ושמו הונצח על לוח ההנצחה ליד המקום בו נפל.
מפקד יחידת הסבלים דב גרונר הי"ד נתפש פצוע בתעלה בצידי הדרך, הועלה לגרדום והפך עם חבריו לגורל זה למאור לבית ישראל לדורי דורות.
האנדרטה ממול משטרת רמת-גן המעוצבת כגור אריה נועץ ציפורניו בלביא הבריטי הזקן מסמלת את הקרב הנוראי באותו ההרואי באותו יום.
אני אישית השתתפתי בפעולה זו כמו בפעולות קרב נוספות, כעציר בית אשר חובתי להתייצב יומית במשטרה כאשר שוחררתי בעבר ממאסר מינהלי בערבות כספית ניכרת של הרב הראשי בפ"ת הרב ראובן כץ ז"ל שאבא שלי ז"ל היה מידידיו.
בפעולה הייתי מסווה עצמי לבל יזהו אותי ובפעולה זו הוסוויתי כך שגם אבי מולידי לא היה מכיר אותי ולו גם עמד לידי.
אחר הפעולה, לאחר שהתרחצתי, הלכתי למשטרה להתייצב ולחתום ביומן. השוטרים הבריטים אף לא זרקו צל של מבט לעברי, ומחשבה חלפה במוחי. לו אך ידעו מה עשיתי לפני שעתיים עת אני ושני חברי היינו אימת הצבא והמשטרה כאשר יצרנו את פקק התנועה הענק ומנענו עזרה לתחנת משטרת ר"ת המותקפת. לו רק ידעו...