עם פלישת הליגיון הירדני בוצעו מספר תקיפות על הראדאר, כדי לכובשו בחזרה. ב- 26.5 ובלילה שקדם לו הפגיז הליגיון את המוצב. בבוקר ה- 27.5 חודשה ההפגזה ובחסותה התקדמו טור משוריין ופלוגת חי"ר ירדנית. בשל ההפגזה לא הבחין הכוח המגן בהתקדמות הכוח התוקף. חלק ממפקדי הכוח נפגעו, כאשר לפתע נחשפו לתקיפת כוחות האוייב על גדר המוצב. החלה נסיגה חפוזה ובלתי מאורגנת, שבמהלכה נגרמו לכוח החי"ש אבידות רבות.
הליגיון ניסה לנצל את הצלחתו ולפרוץ לעבר מעלה-החמישה. כאשר גילה הגדוד הרביעי את ההתקפה על הראדאר, נשלחה פלוגה מהגדוד, בפיקוד יצחק (חקי) עממי, לנסות לסייע לאנשי החי"ש המגינים. מחלקה אחת תפסה משלט שחלש על הראדאר ופתחה באש לעבר כוח הליגיון שכבש אותו. מחלקה שנייה נעה מצפון, פגשה את הכוח הנסוג וסייעה לו להגיע לבית פפרמן. המחלקה התקדמה לעבר המוצב כדי לשמש רתק לכוח שנועד לפרוץ למוצב.
בשלב זה הופיע כוח ליגיון -משוריינים נושאי תותחים - שהחל לירות לעבר מחלקת הפלמ"ח וגרם לנפגעים רבים. נשלחה מחלקה שלישית, בפיקוד יוסף בן-מימון, שהצליחה לעצור את התקדמות המשוריינים, לאחר שהטילה לעברם מטווח קרוב 'בקבוקי מולוטוב' ושקיות חומר-נפץ. כוח זה סייע בחילוץ הנפגעים, וכל הפלוגה החלה בנסיגה, תוך חיפוי הדדי, לעבר בית פפרמן. בקרב הזה היו לכוחותינו 19 הרוגים ו-12 פצועים.
בלילה הבא, ליל ה- 27.5, בוצעה התקפת-נגד. כוח הפלמ"ח הותקף בשריוניות ונאלץ לסגת, כאשר אבידותיו 11 הרוגים ו-5 פצועים.
ב- 31.5.48 נהרגו ליאון אלקלעי ומשה חרש בעת פעולת מיקוש.