"שמואל היקר!
קשה, לעין ערוך, המחשבה המנסה לכפות את הידיעה שהגורל כה הרע עמך. אני זוכר, עדיין, בבירור את היום בו התיצבת לקורס בבסיסינו. על אף הרקע, האדיר, שעמד מאחוריך - בהגיעך אלינו - השלמת בצורה נפלאה, עם העובדה שעליך לענוד תגיות ולהיות חניך, בשנית. במהירות מסחררת נכנסת לתלם, תפסת את מקומך הנכון בין חבריך הצעירים, ממך לימים. הצלחת להתחבב על כולם - על חבריך ומפקדיך. היית ככולם, ויחד עם זאת, בכוח אישיותך, משכמם ומעלה.
בזכות אותו כוח, או אולי, בכוח אותה זכות הפכת לחניך תורן אהוד על חבריו ומפקדיו. הצלחת לקשר בין סגל ההדרכה לבין חבריך החניכים - בדרך נפלאה ומיוחדת אשר על מנת לתארה - תקצר כל יריעה.
אוגוסט 72 ינואר 73 במשך ארבעת החודשים אשר שהית במחיצתנו התקשרת עם כולם, והכול התקשרו אליך, ובכל זאת נשאר בך משהו סמוי, מעין כוח בלתי מוגדר שממנו ובאמצעותו האצלת עלינו.
את הקורס סיימת בהצלחה.
קוינו שלא תיאלץ להשתמש באופן מעשי בידע אשר רכשת - אך לא בדרך הזאת.
יהי זכרך ברוך !!!".
ישראל ליכטמן-סגן.