סמ"ר שמואל צ'קיל שוייצר ז"ל

אמא, אני אוהב כשם שאת אהבת, את ודאי מכירה הרגשה זו.
כן בני, גם אמך אהבה פעם והכירה הרגשה זו. אהבתך הראשונה כטל הבוקר היתה, ולאהוב לא ניתן לך לדאבוני. נגדע ענף חייך בני, נתלשת מבין זרועות החיים במיטב שנותיך עת דמך הרענן תסס בקרבך ונעוריך צמאים היו לחיים תוססים.
לרצות הכל, כשרשי החבצלת הנובטים בכל מקום, כך אתה רצית להיות בכל, לחבוק עולם ומלואו ככל הבחורים הצעירים.
צעיר היית מכדי להבין את המעשי בחיים ואיני יודעת מדוע בחרת בדרך חתחתים זו, בשרות ביחידה קשה זו. כעת איני יכולה לצערי לשאול אותך שאלות אלו.
אני עדיין זוכרת אותך כתינוק, כנער וכגבר בהתבגרותו. ואני זוכרת עד כמה קשה היה לי להשלים עם השינויים הללו קשה היה לי להאמין ששמוליק שלי אינו תינוק. ולצערי משהבינותי זאת היה מאוחר מדי. אני יודעת שלעולם לא תחזור אלי ושוב לא אשמע אותך קורא לי "מאמאלע". חייתי למענך ואני חיה למענך תנוקי.

(תורגם מפולנית - נכתב על ידי האם בעת היותה בבית חולים 10 ימים לפני פטירתה).