בליל שבת אחד נתכנסו בבית משפחת אלקחי בני משפחה וחברים, ושוחחו על תכונותיו האופייניות של מרדכי:
אמר אחד: מעריך אני בעיקר את נדיבות לבו, את רגש החברות שבו, את אהבתו לזולת ואת מידת הידידות שהוא רוחש לכל אדם ואדם.
אמרה אחותו: הרבה מידות טובות יש לו למרדכי, אך מידת כיבוד אב ואם עולה על כולן. מסירותו לבית, עוברת כל גבול. כמה אהבה רחש לבו לאמו וכמה מבקש הוא להקל מעל אביו את עול הפרנסה.
נענה השלישי: נראה לי כי תעוזתו, אומץ לבו למופת והליכתו לקראת סכנה בעיניים פקוחות, היא היא התכונה המסמלת אותו ביותר.
על דבר אחד העידו כל המסובים: מרדכי אהב את החיים בכל חום נעוריו ובהתלהבות של אדם היודע, כאילו, שעליו למצותם עד תומם בטרם תשקע עליו שמשו...