תפריט נגישות

סגן יואב הרשושנים ז"ל

דברי הספד של נורית

אלבום תמונות

יואב ילדי, מחמל נפשי!
ארבע שנים לא יכולתי אליך לדבר כך בפני ציבור. הזמן נעצר ברגע שנפלת, אתך נעלה על יצוענו ערב, אתך נקום בבוקר ונתהה.
דק-גזרה היית, גבוה, זריז ומהיר-הליכה. מדי-הזית - לבושך מאז ילדותך, נעליים חומות, הכומתה האדומה והנשק - גאוותך, ואנו אתך.
היה לך מבט של קסם ואור, כובש, מלטף עם חיוך מלבב. בן, אח ורע איבדנו, נעים וצנוע, פעלתן שלא ידעת לאות, לשלמות והישגיות שאפת. מפקד, ספורטאי, צנחן, לוחם ודורש מעצמך יותר ויותר.
מורשת השארת לנו, חבורת חברים מופלאה, חבריך הם היום בשר מבשרנו - נחמה פורתא לנו. אך אויה, למנגינת החיים עוד מיתר פקע, עם נפילת נדב חברך, קרן-אור ומעט תמיכה ונחמה, על משמרתו גם הוא נגדע. ובשמיים אור באור נוגעים - יואב ונדב כשאול ויהונתן בקשר הנצחי.
היום, יום השנה, יום נוסף במניין ימי השכול, היום - רגעים ואירועים מחייך כל הזמן עולים וצפים.
לקולך כמהה אני, כמה תאבה אני ל-"אמא" שלך נשלחת לאויר, לפריצה הביתה ולהסתערות על המקרר. הד קולך מהדהד ואנו ליד המצבה משפילים מבט, הלב זועק, השפתיים לא מבטאות, קמוצות וחתומות, כך הן נשארות, את שבלב פנימה אפילו אלף מילים לא אומרות.
"שבת משוש לבנו, נהפך לאבל מחולנו, על זה היה דוה לבנו, על אלה חשכו עינינו".
לנפש בוכיה שבורה אין יותר חגיגה, ובהגיע חג ושבת התוגה חזקה, הגעגועים והכאב מתגברים. את השבת, אבא ואני אנו כאן מכניסים, יושבים למרגלות קברך, במחשבות שקועים, זו חלקת גורלנו, זו פינתנו, ומכאן נאחז בעוד לא אבדה תקוותנו.
אנו אוהבים אותך!

כ"ו בשבט תשנ"ח

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה