אלבום תמונות
זרעא חיא וקימא
(יואב חי וקים)
מאת שילה הרשושנים, אבא של יואב הי"ד
אמר רבי יוחנן: יעקב אבינו לא מת . . .
מה זרעו בחיים אף הוא בחיים (מסכת תענית דף ב' עמוד ב')
שואלים אותי: כיצד מתבטא חסרונו של יואב בחייך?
ואני תוהה.
עשרים ואחת שנים, ארבעה חודשים ושלשה-עשר ימים
חי יואב בינינו.
אך כמה ימים הוא היה אתנו?
כמה ימים הוא באמת היה אתי?
ובמיחד בשלוש השנים האחרונות לחייו.
הרי הוא היה בצבא.
וכשהגיע הביתה לחופשה, הוא קפץ לחברים,
הוא יצא למסעות, לריצות, ל סנפלינג, לבילוי, ועוד.
אפשר לספור אותם ימים בעשרות, אולי במאות,
אך לא רבים הם, הימים.
אבל עתה, מאז שפסע מהעולם הזה לעולם הבא,
הוא יום יום אתנו. הוא יום יום אתי.
הוא אתי בבית, הוא אתי בטיול, הוא אתי בגינה,
הוא אפילו מטייל אתי בחו"ל.
עשרים ושבע שנים, שני חודשים ושמונה ימים אנו כבר ביחד.
עשרים וארבע שעות, כל היום.
ואני שואל: העוד יואב חי?
ומהו זרע?
זרע הוא מה שמוטמן באדמה ומנבט, וממנו צומחים צמח, שיח ועץ.
הוא גדל ומתפתח, ודומה למקור שממנו הוא נפוץ.
מקבל את כל התכונות של המקור,
את המראה, את היכולות ואת החזקות - את המורשה.
כך גם האדם. כך גם יואב.
ויואב ידע להפיץ את זרעו בעולם.
ממנו למדו, אותו חקו, לו דמו.
חסרונו הוא פיזי, גשמי,
אך הוא איתנו, הוא בתוכנו, בחיינו.
מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים.
אז האם יש עוד טעם לשאלה הראשונה?
עוד יואב חי!
ב' באייר תשפ"א, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה