תפריט נגישות

סגן יואב הרשושנים ז"ל

קורות חיים מתוך ספר יזכור

אלבום תמונות

בן נורית ושילה. נולד ביום י"ג באלול תשל"ב (23.8.1972) בפתח-תקווה למשפחה דתית-לאומית בה שולבו הספרא והסייפא, אידיאולוגיה, ערכים והגשמה. דמויות משמעותיות בעיצוב דמותו של יואב היו סבו, הלשונאי ומחבר התשבצים הנודע הלל הרשושנים, וסבתו, שרה מן. כשהיה יואב בן חמש עברה משפחתו לאלקנה אשר במערב השומרון, והיתה בין ארבעים המשפחות הראשונות במקום. האווירה החברתית-קהילתית והחינוך ביישוב שולבו באורחות הבית וברקע ההורים, והם אשר השפיעו והחדירו ביואב מערכת ערכים חברתיים ולאומיים שהיו נר לרגליו כל ימי חייו. החיים מול מרחבי-ארץ פתוחים הטביעו בו את אהבתו הרבה לטבע, לבעלי-חיים, לצומח ולדומם, לנופי ארץ ישראל ומשעוליה, ומעל לכול - לאדם באשר הוא אדם.
יואב החל את לימודיו בבית-הספר היסודי באלקנה וסיים בו את כיתה ו'. כבר אז בלטו אישיותו המיוחדת וכושר המנהיגות שלו. יואב לא היה תלמיד שקדן, אך בתחומים אשר עניינו אותו העמיק, גילה ידע רב והשקיע בהם את כל מרצו. עבודותיו זכו לתשבחות ועוררו התפעלות. כילד, העריץ יואב את דמותו של נפוליון ולא החמיץ שום הזדמנות לקרוא וללמוד עליו. הוא אף אימץ את סיסמתה של הדמות ההיסטורית: "תבקש ממני הכול, רק לא זמן". אמירה אחרת שאימץ היתה של ר' שלמה אבן גבירול: "הרצון הוא הכוח האלוקי הממציא את הכול, והמניע את הכול".
יואב גילה עצמאות רבה ואת שנות חטיבת הביניים בחר ללמוד ב"קריית נוער" בירושלים, מוסד שהתאים לאופיו העצמאי והשפיע רבות על התפתחותו. ב"קריית נוער" אימץ תלמיד-חבר, ליאור, שעלה מאתיופיה ב"מבצע משה", והפכו לבן-משפחה. תוך כדי לימודיו בירושלים קיבל יואב החלטה ללמוד בפנימייה צבאית, אך לנוכח התנגדות משפחתו נרשם לכיתה ט' בבית-הספר הטכנולוגי "אמי"ת" שליד אוניברסיטת "בר אילן" ברמת גן. לאחר זמן קצר התברר כי היה זה אך מהלך מתוכנן, שנועד לשכנע את הוריו להסכים ללימודיו בפנימייה הצבאית שליד ישיבת "אור עציון" במרכז שפירא, וכך הגשים יואב את רצונו ולמד בכיתות י'-י"ב בהצלחה רבה במסגרת זו. בנחישותו ובכוח הרצון שלו הדביק פיגור של שנת לימודים, הן בחומר העיוני והן בנושאים הצבאיים. השילוב של פנימייה צבאית וישיבה, שכל רבניה יוצאי יחידות קרביות ורבים מבוגריה היו לקצינים, התאימה לרוחו של יואב, ופתחה בפניו עולם חדש ורחב, בו הביא לידי ביטוי את כל תכונות אישיותו. סדר-היום בישיבה היה עמוס וכלל תפילות, לימודי יהדות ולימודים כלליים ושילובם באימונים צבאיים. יואב גילה התלהבות אדירה לכל תפקיד ומשימה שקיבל. חיוך נצחי נסוך היה על פניו ולא הוסר ממנו אף ברגעים קשים. הוא בגר והיה לעלם גבוה ויפה, בעל נוכחות מרשימה, עם חוש הומור מפותח ורציני ביותר בעבודתו.
חבריו כינוהו בשמות החיבה "הרשו" ו"הרשוש". יואב האמין בכל לבו שיש לתת הכול לעם ישראל ולמדינה והשתלב היטב במסגרת בה בחר. תכונות של מנהיג ואיש צבא, חייל בכל רמ"ח אבריו, צצו ועלו אצלו. יחד עם זאת היה אדם חם ואוהב המסייע לאחרים ומושיט יד לכל דורש, שאפתן ועניו גם יחד. היכולת הגופנית וההתבגרות הנפשית הרחיבו את תחומי עיסוקיו והתעניינותו. הוא הסתער על הטבע בכל דרך אפשרית: שחייה, צלילה, צניחה וסנפלינג, הרבה בטיולים, בניווטים, בהליכה ובריצה למרחקים ארוכים ומרתון. היה חבר בהתאחדות הישראלית לצלילה. למרות שלא למד אמנות וציור מימיו החל לצייר בכשרון רב ולשרבט בכל מקום אפשרי, על כל דבר שנקרה בדרכו. בשמחת החיים הטבועה בו החל לפרוט בגיטרה ולנגן במפוחית פה, גם אם לעתים זייף.
יואב היה איש ארץ-ישראל השלמה אך האמין בשלום וקיווה לבואו. היה פעיל בתנועת-הנוער "בני עקיבא". הרב חיים דרוקמן, ראש הישיבה בה התחנך, סיפר כי כבר בצעירותו נתגלתה אישיותו המיוחדת של יואב, שהיה דובר אמת וירא-שמים. במסגרת הפנימייה הצבאית עבר קורסים לנהיגה ולצניחה, ולאחר הסמכתו בעזרה ראשונה נסע תמיד עם ערכת חובש ולא אחת הגיש עזרה ראשונה לנפגעים שנקרו על דרכו. יואב שאף להתקדם והצהיר על רצונו לפתח קריירה צבאית ועוד לפני גיוסו התחייב לשלוש שנות קבע.
בסוף חודש אוקטובר 1990 התגייס יואב לצה"ל, כשהוא כבר עונד דרגות רב"ט וכנפי צניחה, אך החליט שלא לענוד אותן מתוך הזדהות עם חבריו. כבוגר הפנימייה הצבאית ניתנה לו זכות לבחור ביחידה בה ירצה לשרת. בשל נתוניו הגבוהים זומן לקורס טיס, אך החליט לוותר עליו והתגייס לצנחנים. הוא שובץ לטירונות במסגרת גדודי חטיבה 35, אך למרות התנגדות המפקד הצליח יואב לעבור לפלחה"ן בה שאף לשרת. במסגרת מסלול האימונים של יחידתו עבר קורס חובשים קרביים וקורס מ"כים. עמידתו העיקשת על דעתו והנוהג להעיר הערותיו בפני מפקד קורס הסמלים מנעה ממנו את קבלת החניך המצטיין. לאחר שירות מבצעי בלבנון סיים קורס קצינים בו קיבל את הציון הגבוה ביותר שניתן אי-פעם במסגרת זו על עבודה מרשימה במיוחד בנושא חשיבה צבאית. בהיותו בקורס, כתב: "בניגוד למה שנאמר לי בבה"ד 1, אחת המטרות העיקריות היא שהחיילים גם יחזרו לביתם בשלום".
בשל הישגיו ורמתו האישית הגבוהה ביקשו מפקדיו לשבצו במערך ההדרכה בבית-הספר לחי"ר. למרות שהתאכזב מרות על שלא חזר לפקד בפלחה"ן, שימש יואב כמדריך בקורס סמלים ומילא תפקידים נוספים, בין השאר, בהקמת היחידה לשימוש בטרקטורונים (יאגי) ביחידות קרביות. ההסבר של המפקדים הבכירים, שטובת הצבא דורשת הצבת קצינים מצטיינים ביחידה, לא שכנע אותו והוא חש כי אינו ממצה את יכולותיו בתחום המבצעי. הוא ביקש לחזור לפעילות בשטח, לחטיבת המוצא שלו. מפקדיו התרשמו כי מדובר באיש צבא אמיתי, המאמין בצדקת הדרך, שלעולם אינו מתפשר בכל הנוגע למקצועיות ולהתמדה בתחום הצבאי. נחישותו ומאמציו של יואב נשאו פרי והוא חזר לפלחה"ן, חדור מוטיבציה ותודעת שליחות, הפעם כמפקד צוות. בנובמבר 1993 קיבל את דרגת הסגן. הוא היה מודע לסכנות הכרוכות בשירות בלבנון, אך לא התלונן והמשיך לדבוק באמונתו ובנכונותו להקריב את חייו למען העם והמדינה. שאפתן ומקצוען סיים את תפקידו בפברואר 1994 ואמור היה להתמנות כקמב"ץ היחידה עד ליציאתו לקורס מ"פים. הוא חזר בחופשתו למוצב ריחן, בו שירתה יחידתו, כדי להיפרד מחייליו ולסכם עם מפקדו את המשך שירותו. אז גילה שוב דוגמה אישית ונכונות להקרבה, כאשר נלחם על זכותו להתנדב ולצאת למשימה מבצעית במקום קצין-חבר שחש ברע. על אף שלא נדרש לכך, יצא למשימה, ממנה לא שב.
ביום כ"ו בשבט תשנ"ד (7.2.1994) נפל יואב בקרב בלבנון, בעת שפיקד על כוח סיור שנע בין המוצבים ריחן וסוג'ור, בגזרה המזרחית של איזור הביטחון. חיילי הכוח, שהסתערו לעבר האויב, שמנה עשרות מחבלים מארגון החיזבאללה, הותקפו על-ידם במקלעים, בכלי נ"ט, בטילי סאגר ובפצצות מרגמה. יואב דאג לסיוע לחייליו הפצועים, השיב אש לעבר המחבלים, ארגן את הכוח והחל לדלג לכיוון האויב עד שנפגע ונהרג. תפקודו בשטח בתנאים בלתי אפשריים זיכה אותו בשבחים מפי אלוף הפיקוד והרמטכ"ל. עמו נהרגו סמל טל כהן, סמל ניר עברון וסמ"ר גל לוינסון. עוד חמישה חיילים נפצעו. יואב נטמן בחלקה הצבאית בבית העלמין באלקנה. בן עשרים ואחת היה בנופלו. הותיר הורים ושלושה אחים - התאומים אמנון ותמר והאח הצעיר - צפריר.
אלוף פיקוד הצפון יצחק מרדכי, ספד ליואב בהלווייתו: "גדלת בבית שהתחנך לשלב ביחד ספרא וסייפא, ובחרת משחר נעוריך להיות בפנימייה צבאית דתית שבה משולבים גם התכלית, גם הלימוד, גם הערכים וגם הנכונות להילחם ולהגן על מדינת ישראל. ובכל מקום שהיית, שילבת את הדברים יחדיו. ראיתיך כמה פעמים בעת תעסוקה בלבנון, וכששאלתי אותך, מה המצב באלקנה, ענית לי בגאווה שהמקום התרחב והכול בסדר. אתה ידעת היכן הוצבת, בתוך איזור הביטחון, כדי לסוכך ולהגן על יישובי גבול הצפון. האמנת בכל כוחך ובכל רוחך כי זה הייעוד וזו המשימה שאותה צריך למלא. לכן, כל פעם שהיה צריך, נמצאת אתה שם, אתה עם חבריך".
מפקד היחידה בה שירת, כתב למשפחה: "סגן יואב הרשושנים היה לוחם ומפקד ביחידת החה"ן של חטיבת הצנחנים ושירת בה את רוב שירותו, שלוש שנים לערך. עוד בהיותו לוחם בצוות נובמבר 90' של הפלחה"ן התבלט יואב כחייל בעל מוטיבציה גבוהה במיוחד, התורם ומשקיע ממרצו וכוחו למען היחידה, הצבא והמדינה. סגן יואב הרשושנים לא הסתפק בשירות של שלוש שנים אלא שאף להמשיך ולתרום כקצין וכמפקד. יואב שימש כמפקד צוות אוגוסט 92' מזה כשבעה חודשים. במהלך תקופה זו בלטה דמותו הייחודית של יואב הן כמפקד והן כאדם, הדואג לחייליו - משקיע את כל מרצו בהם, שואף, מוכן ורוצה לבצע כל משימה ולו הקשה ביותר, הכל מתוך אמונה ואהבה לארץ-ישראל ולעם ישראל. יואב נהרג בצורה שאפיינה אותו יותר מכל - מסתער קדימה בראש חייליו בנחישות וללא חת אל מול פני אויב אכזר, תחת אש צולבת, עד שכדור אויב קיפד את פתיל חייו. גם בקרב האחרון שלו דאג יואב לחייליו תוך הקרבה עצמית תחת אש, ניסה לטפל בחייליו הפצועים ובמקביל להילחם באויב... דמותו ומעשיו של יואב חקוקים בלבותינו לעד". מפקד חטיבת הצנחנים, אל"מ ישראל זיו, תיאר את הקרב בו נפל יואב: "בימים אלה מבינים אנו ולמדים עד כמה הקרב הזה היה קשה, עד כמה מסובך, עד כמה בעצם כל האימונים, ההכנות והתרגילים שאנחנו עושים מתגמדים נוכח עיצומו של הקרב אליו נקלע יואב יחד עם פקודיו. מבינים אנו היום איזו אישיות, איזו מנהיגות, איזו תושייה נדרשה כדי לפקד על לוחמיו בקרב חסר המוצא, רווי האש, הקרב הקשה אליו נקלעו יואב ולוחמיו. במצב הנחות ביותר אליו נקלעו הלוחמים, השיבו הלוחמים מלחמה שערה, ירו, התקדמו והסתערו לעבר האויב. את יואב הספקתי להכיר בחייו, ותוך זמן קצר חשתי אהדה רבה והערכה לכל מה שהיה וייצג עבורי ועבור כולנו. יואב סימל את מה שכולנו היינו רוצים להידמות אליו, באישיותו, ברמותו, במנהיגותו, ובדרך הפיקוד על חייליו. דמותו ואישיותו אכן ראויות לחיקוי, לנו הלוחמים, המפקדים, הדורות שעליהם מוטל להמשיך וללכת באותה דרך שיואב הותיר".
ביום השנה הראשון לנפילתו, אמר אלוף פיקוד הצפון יצחק מרדכי: "כולו מלא אהבת הארץ ואהבת העם ונכון לכל פעילות. ואני אומר את הדברים מעדות ראשונה, מראייתי את יואב בתקופת הפעילות, וגם ממספר שיחות מקוטעות שהיו לי אתו וזו דמות הלוחם הישראלי בדור הזה, עם מטען ערכים אדיר שהוא ינק".
העיתונות סיקרה בהרחבה את הקרב שהתחולל ובכתבות שהתפרסמו נפרסה דמותו המיוחדת של יואב. משפחתו הנציחה את זכרו בהכנסת ספר תורה לבית הכנסת "אשל אלקנה" ובפעולות רבות נוספות; הקימה תערוכה חינוכית-ערכית בשם "לוחם, ערכים ואמונה" המוצגת מדי שנה במקום אחר בארץ - ברשויות מקומיות, מתנ"סים ובמוסדות חינוך; בשיתוף עם המתנ"ס והמועצה המקומית אלקנה, יזמה המשפחה פרויקט נוסף להנצחתו של יואב - "בדרכי יואב - אתגרים", במסגרתו מתקיימות פעילויות ספורטיביות ואתגריות שונות, בין השאר: מירוץ ניווט שנתי כלל-ארצי, מירוץ הלפיד של המכינה התורנית באלקנה ועוד; בנוסף, הופק סרט בשם "כזה היה יואב" המתאר את חייו ואישיותו; המשפחה עוסקת בכתיבת ספר להנצחת זכרו. המוסד החינוכי "קריית נוער" בירושלים מעניק מדי שנה מלגה על שם יואב בתחום המידות והערכים, לתלמיד נזקק מצטיין. חדר הדרכה על שם יואב נחנך בבית-הספר לחי"ר בירוחם. אחת הפלוגות במכללה הקדם-צבאית התורנית לפיקוד "אור עציון" נקראת על שמו וחורשה לזכרו ניטעה ביער בן-שמן. מאז נפילתו עורכת המשפחה, מדי שנה, ערבי זיכרון ולימוד, מקיימת הרצאות בבתי-ספר ובמחנות צה"ל ועוד.

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה