סרן אברהם אבי דנגור ז"ל

שלום חבר

יושב, מדפדף ומעלעל בין השירים. הרגשה של הצצה לעולם עמוק כל כך. עשיר כל כך, ואני חש קטן בין כל כך הרבה רגש, כל כך הרבה חיים ואני נזכר.
בדרך ליחידה כשסיפרתי לאבי על תנאי השירות קטע את דברי וביקש שקודם אתן לו לעבוד ואח"כ נדבר על תנאי השירות וכזה היה אבי תמיד ידע מה לעשות, מעולם לא היה צורך לומר לו דבר, ותמיד בצניעות לעולם לא מחפש את הפרסומת, ותמיד היה נעמד בצד. נחבא אל הכלים אך תמיד עם כל כך הרבה נוכחות, תמיד ידעת שהוא בסביבה, ותמיד השרה כל כך הרבה ביטחון ועוז על הסובבים אותו, איש עבודה, איש של חיים ועשיה.
והמשפחה, תמיד גאה בה, תמיד אוהב ומתגעגע מסתובב עם תמונות ומראה בגאווה כשמישהוא שולף תמונה משלו.
וכשהלך המתפקיד מעולם לא מולא מקומו, לא ניתן היה למלא את החסר גם לא במספר אחרים, הנפח שמילא היה עצום.
ואני נזכר שעוד בתחילת דרכינו המשותפת ביום ההולדת שלי, בעודי יושב לבד פתאום דפיקה בדלת ושם עמד אבי עם פרחים ובקבוק - "יום הולדת שמח מיכאל" (המיכאל עם דגש על ה-כ) שאלתי מנין ידע והוא אמר שפשוט בירר, כי יש לו דרכים משלו.
אבי אני מתגעגע.

ד"ר מיקי פולק
חבר ומפקד