הועמד למשפט ביום ז' סיוון תש"ד, 29.5.1944, בבית-הדין הצבאי בירושלים. נאשם בהחזקת אקדח טעון, בלי רשות חוקית ובלי הצדקה הגיונית.
גזר הדין: שבע שנות מאסר.
מתוך הצהרתו: "… אני נאשם בהחזקת אקדח וכדורים בלי רשות חוקית ובלי הצדקה הגיונית. אני מודה בהחזקת האקדח והכדורים, אני כופר, שהחזקתי אותם בלי רשות חוקית ובלי הצדקה הגיונית. את הרשות להחזיק באקדח קיבלתי מהשלטון היחידי שאני מכיר בו בארץ-ישראל, וזוהי תנועת לוחמי החופש העברית, השואפת להחזיר לעם ישראל את מעמדו הראוי לו בין העמים, בצורת מדינה עברית בארץ הזאת. החוקים שאתם דנים אותי על פיהם, נחקקו על ידי שלטון שאין אני מכיר בו. השלטון הזה שנמסר לידכם על מנת לכונן כאן מדינה עברית, השלטון הזה הפך בידכם לשלטון כובש, אימפריאליסטי. החוקים שלכם הם בלתי-חוקיים, הן לפי ההתחיבויות הבינלאומית, והן לפי המוסר והצדק… במצב ששוטרים בריטיים מגרשים מחופי המולדת את אחי ואחיותי, פליטי הגיהנום הנאצי; במצב שסוכנים בריטיים מסיתים בלי הרף את הערבים ביהודים, במצב כזה סבור אני שלא בלבד שיש הצדקה הגיונית בהחזקת נשק, כי אם חובתו היא של כל צעיר עברי לאחוז בנשק הזה…"
(מתוך ספרו של יעקב בנאי - "חיילים אלמונים")