"דוד המאירי (בגין) הועמד למשפט בימים כ'-כ"א בסיון תש"ד (12.6.1944) בבית-הדין הצבאי בירושלים. נאשם בהחזקה בלתי-חוקית של אקדח.
גזר הדין: שתים-עשרה שנות מאסר.
מתוך הצהרתו: ... "אין בדעתי להכחיש שהמחסנית עם הכדורים היו אצלי. לא הייתי מכחיש כלל וכלל, לו היו גם האקדח והפצצה ברשותי. קודם כל הייתי מוכיח זאת בשליפת האקדח ובשימוש בו...
רבותי, איני משלה את עצמי שאני עומד בפני בית-משפט הראוי לשמו, ועל כן החלטתי להפסיק את המשחק בינינו. יותר מדי משחק והעמדת-פנים היו בין השלטון הבריטי לבין היהודים. השלטון הבריטי העמיד פנים של שומר-חוק מובהק, כשומר המנדט שהופקד בידו...
אולם בעיני ובעיני תנועת המחתרת העברית, שאני חבר בה, הוסר הלוט ונתגלה המשחק. לנו ברור כיום שאנגליה לא באה לכאן להגשים את המנדט, אלא יצרה את המנדט, כדי להגשים את מטרותיה שלה.
ובהתאם לזה אין השלטון שלכם בא כוח החוק, כי כל חוק, באיזה לבוש שהוא, הוא כלי שרת בידי השלטון שלכם. כל המוסדות הכלכליים והתרבותיים ואף המסווה האובייקטיבי ביותר, אינם אלא אמצעי לשלטון זה, ואין בית-דין יוצא מכלל זה. אין הוא משרת כל חוק אובייקטיבי, כל צדק וכל אמת של עובדות, הוא משרת את הצורך של השלטון...
יש מתווכחים איתכם, אם מקיימים אתם את המנדט או לא. אנו לא נתווכח איתכם על כך. אנו נלחמים בכם על עצם המנדט, שלא נמסר לעם ישראל עצמו... לפני שבוע הודיעה העיתונות על כיבוש רומא וחיילים יהודים השתתפו בכיבוש. אני מצטער מאוד שאיני יכול להצטרף לשמחת העולם ולשמחה כאן. ראשית כל, צועדים היהודים במדים זרים, וגם שקר הוא שעל הדגל כתוב: "ארץ-ישראל", כי כל היושבים בארץ יודעים, שהשם "ארץ-ישראל" פסול הוא לחיילים היהודיים...
איזה ערך יש לניצחון, אם אני כיהודי בארץ-ישראל יכול להישפט כאן בפני בית דין צבאי זר? ואיזה ערך יש לכיבוש רומא והריסת שער טיטוס, אם החיילים העבריים שיחזרו ארצה אסור יהיה להם להשמיע את ההימנון הלאומי ברדיו ירושלים?... היחסים בינינו גלויים, ללא מסווה, ללא משחק. אני רואה בכם נציגיו של שלטון זה ומשטרה זו. אין כלל בדעתי להופיע בעיניכם כאזרח הגון, שומר החוק...
הואיל וחוקי אינם חוקיכם וחוקיכם אינם חוקי. ימשיכו אחרים את המשחק של אזרחות הגונה וויכוחים על החוקים שלכם. לוחמי חירות ישראל, שאני חייל בשורותיהם, הפסיקו את המשחק...
ואני רוצה מכם שביחס אלינו, לכל הפחות, תפסיקו גם אתם את העמדת הפנים של אובייקטיביות וחוקיות. נהיה אויבים גלויים עם כל היחסים הנובעים מזה. וראשית כל נובע מזה - יחס אלינו לא כאל פושעים פליליים, כי אם יחס מיוחד הניתן לשבויי מלחמה".
(מתוך ספרו של יעקב בנאי - "חיילים אלמוניים")